לדעת לתת | עין רעה ועין טובה במקח ובמתנה
לומדי הדף היומי בכל אתר ואתר עסקו השבוע במאמר הגמרא – מאן דיהיב מתנה בעין יפה יהיב. ובמקח בעין רעה יהיב.
בספרי ההגות כתבו להקשות כתיב (משלי ד’ ב’) “כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו”, וקשה דהפסוק מתחיל ב”לקח” אלמא דהתורה נמכר לנו, והדר קאמר “נתתי” אלמא דהתורה נתונה לנו במתנה.
וביאר בבני יששכר (תשרי י’ כ”ב) שבאמת התורה נמכרה לנו, וקנינו אותה בדמים, מה שעבדנו בכור בברזל במצרים, והיינו בגלות ארבע מאות שנה, אולם הקב”ה ברוב רוח נדיבה נתן לנו התורה בדרך “מתנה”, שהרי במתנה כו”ע סברי שהנותן בעין יפה נותן.
החי’ הרי”ם אמר איתא על שבת קודש שמתנה טובה יש לי בבית גנזי, והרי הנותן מתנה לחבירו בעין יפה נותן ונותן לו גם הדרך לשם, לכם בשבת שנקרא מתנה, מקבל כל אחד גם דרך לקבל השבת.
בשם הגר”א מובא שאלת אברהם אבינו (בראשית טו, ח) ‘במה אדע כי אירשנה’, דהנה הצדיק משיג הטוב על ידי שני אופנים, א’. בשכר מצותיו, והב’. מתנת חנם, והנה, מה שניתן בשכר, אפשר שיגרום החטא ויתבטל הטוב, אבל הניתן בחסד חינם, הנותן בעין יפה נותן ואי אפשר לחטא לבטלו.
לפי זה ביאר מה שמצינו שבכל פעם שהבטיח הקדוש ברוך הוא נתינת ארץ לאברהם חשב שבמתנת חנם תנתן לו, והיה לו ידיעה ברורה שירשנה. אבל לאחר שנאמר לו (שם ז), ‘אני ה’ אשר הוצאתיך מאור כשדים’, וכיון שהזכיר לו שבזכות מה שעשה באור כשדים שהפיל עצמו לאש לפיכך נותן לו הארץ, יפה שאל ‘במה אדע’ דשמא יגרום החטא. ואמר לו ה’, כי הירושה לא תתבטל לשום סיבה, ואמר לו, ‘לזרעך נתתי את הארץ’, כאלו כבר נתונה להם ואין עוד מעכב בדבר.
Post Comment