ים התלמוד | האם כניסה לים התיכון נחשבת יציאה לחוץ לארץ?

ים התלמוד | האם כניסה לים התיכון נחשבת יציאה לחוץ לארץ?

בספרי ההלכה בני זמנינו הירבו לישא וליתן בספק מצוי מאד. האם יש איסור ‘יציאה לחוץ לארץ’ בשייט בים התיכון, וכן כלפי שחייה ורחצה בחופי ארץ ישראל, ויש לדון עד איזה מקום הוא ודאי ארץ ישראל.
גבול ים
לשון הפסוק בפרשת מסעי וגְבּול זֶה יִהְיֶה לָכֶם גְבּול יָם וּגְבוּל יָם וְהָיָה לָכֶם הַיָּם הַגָּדוֹל וּגְבוּל זֶה יִהְיֶה לָכֶם גְּבוּל יָם. וברש”י שם מבואר שהנסים (פירוש איים) שבתוך הים דינם כארץ ישראל.
והנה בגמ’ בגיטין (ח.) נחלקו ת”ק ור’ יהודה לגבי הנסין שבים, דעת ת”ק – רואין אותם כאילו חוט מתוח עליהם מטורי אמנון עד נחל מצרים (מגבול לגבול) – מן החוט ולפנים כל הנסין המובלעים שם הם א”י, מן החוט ולחוץ חו”ל,
ודעת ר’ יהודה – שכל שכנגד א”י הרי הוא כא”י שנאמר : וגבול ים והיה לכם הים הגדול.
ופירש רש”י (שם ד”ה מן החוט ולפנים) שלאו דווקא הנסין הם כא”י, אלא גם המים עצמם כל שכנגד א”י הרי הוא כא”י. וכתב במהרמ”ם שי”ף שרש”י כתב כך גם לשיטת רבנן.
שיטה יחידאה
אמנם הג”ר יוסף ליברמן שליט”א. בספרו משנת יוסף כתב דיש לדייק להיפך מדברי רש”י, מהא דהזכיר כן רק בדעת ר’ יהודה מוכח שלדעת רבנן אין דין המים שבתוך החוט כדין הנסין ואינם נחשבים כא”י וכן מדייק גם ברמב”ם (פ”ז מגירושין ה”י) שהזכיר רק את הנהרות שבארץ ישראל ואת הנסין שבים הגדול ומכך שלא הזכיר את הים עצמו כמו שהזכיר את הנהרות, מוכח שהים עצמו אינו ארץ ישראל.
אלא שמביא מהירושלמי שמוכח להדיא שגם המים דינם כא”י, שמבואר שם שהנוסע בספינה מן החוט ולפנים נחשב שנמצא בא”י (לעניין להתחייב בחלה בקרמו פני העיסה) ומן החוט ולחוץ נחשב שנמצא בחו”ל, ומביא הוכחות נוספות לכך.
הכרעת החזון איש:
בספר אורחות רבינו כתב שמרן החזון איש אמר לאחינו הגר”ח קנייבסקי זצ”ל שהמקומות שאפשר לאדם לרחוץ בהם נחשב עדיין ליבשה. ויש אומרים בשם החזו”א, שכל מקום שיכול לעמוד שם על קרקעית הים, עדיין הוא בכלל ארץ ישראל.