Loading Now

חכמה בגויים תאמין | על שתי השאלות שהחבר לא ידע מה לענות למלך כוזר

חכמה בגויים
תאמין | על שתי השאלות שהחבר לא ידע מה לענות למלך כוזר

ספר הכוזרי הוא ספר אמונה יסודי ללא ספק, רבי יהודה הלוי שחיברו ‘כמשל’ ‘וכמחזה’ על שאלות מלך כוזר לחבר (החכם היהודי) מכסות חלקים נכבדים במשנת ישראל ומציידות את הספקן בטעונים רציונליים דבר דבור על אופניו.
כידוע ספר הכוזרי נכתב ע”י רבי יהודה הלוי כמשל בעלמא על שאלות אקוטיות ונפיצות באותה העת, אותם שתל בפיו של המלך ואת מענה היהדות עליהם שם בפי החבר.
אך פעמיים בחר רבי יהודה הלוי להותיר את החבר ללא מענה על שאלתו של המלך. אותן שאלות במודע הותיר רבי יהודה הלוי תלויות באוויר כביקורת נוקבת על היהודים בני תקופתו ובכלל.
ובכן, מה הם אותן שתי השאלות?
שאלה א’ – היהודים והכוח
הפעם הראשונה מתרחשת כאשר החבר מתגאה בכך שכל הדתות הגדולות מעריצות את הנרדפים ולא את הרודפים. הכבוד הוא לחסרי הכוח ולא את בעלי הכוח, אך במרוצת הזמן שהכוח שב אליהם והחלו להשתמש בו, הם פסקו מלהלל את הנרדף. ואילו הידות לעולם בוחרת בדרך של הצנע לכת כח השכל גובר על כח הזורע, ואין הם כשאר העמים
בהערה קצרה ועוקצנית, המלך מותיר את החבר חסר מענה:
הוא מוציא את האוויר מבלון הגאווה היהודי:
כך היה אילו הכנעתכם הייתה מבחירה? אלא שהיא מתוך הכרח, “וכאשר תנצחו תהרגו”
המלך חוזה בלעג שביום שליהודים יהיה כוח, ביום שיהיה להם צבא ותהיה להם מדינה, גם הם עתידים להשתמש לרעה בכוחם.
ומה תשובת החבר לדברי הלגלוג של המלך? “מצאת את מקום התורפה שלי, מלך הכוזרים!” [מאמר א, קטו].
שאלה ב’- לשנה הבאה בירושלים האומנם?
כאשר שמע מלך כוזר את סיפור מעלותיה של א”י, כמה השתוקקו האבות להיות בארץ, כמה רצו גדולי ישראל בדורות הראשונים לבוא לא”י
כאשר שמע כל זאת מלך כוזר, אמר אל החבר:
אם כן, הלא אתה עובר על מצוות התורה אם אינך עולה, ואם אינך עושה את א”י למקום חייך ולמקום מותך. בתפילתך אתה אומר: “רחם על ציון כי היא בית חיינו”. אתה אומר שאתה מאמין שהשכינה תשוב לשכון בארץ ואתה לא עולה.אם כן מדוע אתה החבר גר בחו”ל ואינך עולה לארץ? שאל מלך כוזר. ממשיך האם אין זו צביעות להתפלל ולכרוע ולהשתחוות לנוכח ארץ ישראל ולא לעלות אליה? כך שאל מלך כוזר את החבר.
והחבר אכן מודה: הוֹכַחְתַּנִי מֶלֶך כּוּזָר ובהמשך מסכם בכנות:  וְאֵין דִּבּוּרֵנוּ “הִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קָדְשׁוֹ”, וְ”הִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדוֹם רַגְלָיו”, וְ”הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן”, וְזוּלַת זֶה, אֶלָּא כְּצִפְצוּף הַזַּרְזִיר וְהַתֻּכִּי, אֵינֶנּוּ יוֹדְעִים מַה שֶּׁאָנוּ אוֹמְרִים בָּזֶה וּבְזוּלָתוֹ, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ נְגִיד כּוּזָר.שיב: אכן, אכן הצדק איתך. אכן מצאת מקום חרפתי,

Read More

Post Comment