“כשרואים בחורים מטיילים, זה לא ראוי” | שיחת חיזוק מהגאון רבי צבי דרבקין
אנחנו צריכים להשתוקק למילוי החיסרון, ואם איך שנגמר הצום בורחים מהישיבה – עברנו יום של השתוקקות לבניין הבית ואתה בורח מהאבלות? אז כל האבילות שלך זה היה סתם משחק, הסיידר הזה משלים את האבלות, אנחנו קמים מהאבלות ואנחנו משתוקקים לבניין, השתוקקנו כל כך לרוחניות, ע”י הקינות אנחנו מקבלים את השפע האלוקי, וכעת אנחנו מתיישבים ללמוד.
אבל מה לעשות, בא בין הזמנים, שזה מצוה עוברת, ומנתק אותנו מההשתוקקות שלנו ללימוד, אמנם זה מצווה עוברת, אבל ההשתוקקות ממשיכה, אנחנו רוצים את הרוחניות, אנחנו משתוקקים לקבל עוד רוחניות, וזה הסדר הזה, כמו שאמרנו “כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בבניינה”, הקב”ה יתן לכולם שנזכה לראות בבניין ירושלים.
הבין-הזמנים השנה שונה מתמיד
עכשיו נדבר על בין הזמנים. הבין הזמנים הזה שונה קצת מבין הזמנים אחרים כל ביה”ז זה וקווי ה’ יחליפו כח, וביה”ז הזה אנחנו בצל גזירת הגיוס. יש לידי פתק שכתבתי בשנת תשע”ב, זה היה גם כן מוצאי ט’ באב, דיברנו כאן (בביהמ”ד): אנחנו נמצאים בשעת הגזירה, גזירת הגיוס. הדבר מאוד לא פשוט וא”א לדעת מה יתן המצב, גדולי ישראל מודעים למצב והם מחפשים פתרונות כיצד להעביר את רוע הגזירה. המצב הזה של גזירת הגיוס זה לא פשוט,
יש עצה
גדולי ישראל מודאגים מהמצב. אבל אז דיברנו שהמשנה כן נותנת עצה, המשנה באבות נותנת עצה: “כל המקבל עליו עול תורה, מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ”, המשנה אומרת שכל המקבל עליו עול תורה מובטח שיעבירו ממנו עול מלכות. ובשעת הדחק אין לך עול תורה גדול מזה שלומדים תורה. ב”ה למדו בזמן טוב, ולא היה חסר בקבלת התורה, אבל כשבאים לביה”ז כן צריך להיות מודאגים, צריך לדאוג שהבין הזמנים הזה יהיה תחת קבלת עול תורה, לקבוע סדרים, אולי להרבות יותר ממה שצריך בלימוד, זה עול תורה, עול מלכות שמיים. ולכן גם באמת המצב הזה מחייב שלא להסתובב הרבה, אלא להיפך כמו שאמרו הצפינו עצמכם בתורה, לא לצאת ולהסתובב הרבה, אלא ההיפך להיות כמה שיותר ספונים בביהמ”ד להתחבר לעול תורה.
שניים ליום
דיברנו שבביה”ז יש שתי מצוות נדירות שהמציאות לא כ”כ מאפשרת לקיים באמצע הזמן – זה מצווה של כיבוד הורים וקידוש ד’. כיבוד הורים זה בן תורה שמכבד, וזה לא דומה למישהו אחר. כיבוד של הורים זה מצווה חשובה מאוד, וצריך
לנצל את ביה”ז לקיים מצווה זו בהידור. מצווה של קידוש ד’ אין לתאר את החשיבות שלה, ואם חלילה להיפך העוון חמור מאוד. בן תורה צריך לקדש את די בעצם ההופעה שלו. עצם ההופעה של בן תורה זה אחרת. ההתנהגות שלו, התפילה שלו, הברכות שלו, ובעיקר ההופעה שלו, הביגוד, בגדים זה נכבדות, אם הוא אדם נכבד או אדם זול זה תלוי
הדור נאה
בלבוש, איך מכבדים. בחור שמופיע עם כובע וחליפה ורואים בן תורה זה קידוש ד’. נכון בחור שהולך עם חולצה לבנה, מכנסיים שחורות ועם כיפה שחורה וציציות בחוץ זה גם כן בן תורה. אבל אינו דומה הופעה מכובדת של בן תורה בכובע וחליפה ואין לך קידוש די גדול מזה, חלילה לא ללכת הפוך, לא להידמות לרחוב, אם בן אדם לא מקפיד על ההופעה של הבן תורה שלו אז חלילה הוא מחלל את ד’, לא משנה מה המטרה, זה הוא, איך שהוא נראה, ההופעה שלו,
חיילים ובני תורה
הדיבור שלו, הביגוד שלו, זה ממש הנכבדות שלו. ומה שאנחנו רוצים לומר, שבין הזמנים הזה כמה שפחות להסתובב ברחובות, פחות להתבלט, אתם מבינים את המצב של הציבור, שנמצאים חיילים לוחמים, ומסכנים את עצמם, ורואים בני תורה שמטיילים, זה לא ראוי! זה לא ראוי! לכן מה שפחות להתבלט, מה שיותר להיות מכונסים מה שיותר לקבל עליו עול תורה זה יעביר את הגזירה! מה שיותר להתכונן לאלול, לקראת שנה הבאה בכוחות רעננים, וקווי ד’ יחליפו כוח יעלו עבר כנשרים.
שיהיה לכולם כל טוב.
Post Comment