אמונה פשוטה יכולה להציל אותנו / עמירן דביר

1:
״והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה.. ושמר ה׳ אלוקיך לך את הברית ואת החסד..״.

את הדברים הבאים שמעתי באחד משיעוריו המופלאים של הרב ברוך רוזנבלום שליט״א.

פרשתנו מתחילה בהבטחה חשובה של הקב״ה לתת לנו שכר גדול, כאמור בהמשך הפסוקים.

לכאורה יש להבין, מדוע משתמשת התורה בלשון ״עקב״ ולא בלשון ״והיה אם תשמעון״, דוגמת ״והיה אם שמוע תשמעו״, או ״אם בחוקותיי תלכו״.

עוד, אם כבר כתוב בלשון ״עקב״, לכאורה היה צריך להיות כתוב: ״עקב אשר תשמעון״ – כמו הפסוק: ״עקב אשר שמעת בקולי״.

מסביר רש״י הקדוש, שסמיכות המילים ״עקב תשמעון״ בא ללמד אותנו הבטחה חשובה של הקב״ה.

אם נשמור בקפידה אפילו את המצוות הקלות, אלו שדרך האדם לדוש בהם ב״עקביו״, אלו שרגילים להמעיט בחשיבותן, משל כאילו אנחנו עוברים עליהם ברגלינו בלי להשגיח בהם, אם אפילו אותם נקפיד לשמור, אז נזכה להבטחות הכתובות בהמשך הפסוקים.

כך כתוב ב״שערי תשובה״ אודות העבירות ה״קטנות״: ״אין לו להביט על קטנות העבירה, אלא יביט בגדלות מי שהזהיר עליה״.

הפסוק הראשון של הפרשה מלמד אותנו שההקפדה על הדברים שנראים לכאורה פחות חשובים, הם אלה שעושים נחת רוח מיוחדת לקב״ה, סוג של קשר אישי חזק, שעליו קיבלנו את ההבטחה ״ושמר ה׳ אלוקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך, ואהבך וברכך והרבך וברך פרי בטנך ופרי אדמתך דגנך ותירשך ויצהרך שגר אלפיך ועשתרות צאנך על האדמה אשר נשבע לאבתיך לתת לך״.
ישנם עוד הבטחות שכתובות בהמשך.

מי לא ירצה לקבל את כל הטוב המושלם הזה?

אם נצליח לשמור על הלא מובן מאליו, נקבל מהקב״ה עשרות מונים שלא מובנים מאליהם.

2:
בסוף ספר ״שופטים״ יש סיפור מדהים, אפשר ללמוד ממנו המון.

הסיפור שלנו מתחיל במצרים, עת היו בני ישראל עסוקים בעבודות פרך קשות מנשוא.

באחת הפעמים כשהגיע שוב משה רבנו לפרעה, החליט האחרון להכביד על ישראל עוד יותר את עול השעבוד.

הוא שלח עם עבדיו מסר, מעתה והלאה לא יקבלו יותר ישראל את חומרי הגלם לבנייה, מעכשיו יהיה עליהם לדאוג להשיג אותם בכוחות עצמם.

הגדיל פרעה לעשות והוסיף עוד גזירה על הגזירה.
חובה עליהם להגיע לאותו הספק עבודה היומי, כמו שהיה לפני שנגזרה עליהם הגזרה האחרונה, זאת
למרות הקושי העצום להשיג את חומרי הבניין שנזקקים לקצב עבודתם המוגבר גם ככה.

פרעה אף איים, משפחה שלא תעמוד בקצב הבנייה, ילקחו ממנה התינוקות, ואותם וישימו כחומר הדבקה בין הלבנים!

בלית ברירה, התייצבו כל בני המשפחה לעבודה.

3:
יום אחד, הצטרפה לעבודה אשה בשם ״רחל בת שותלח״, למרות היותה בהריון, עמדה כמו כולם בתוך בריכות של חומר וטיט, אך מרוב מאמץ , הפילה את וולדה ישר לתוך בריכת הטיט.

לא עזרו כל צעקות השבר שלה, בגלל האימה ולחץ העבודה, המשיכו כולם לעבוד כאילו כלום.
אף אחד לא שם את לבו לעזור לרחל לחלץ את עוברה מתוך בריכת הטיט.
לא עברו כמה שניות ועוברה כבר היה מגובל בתוך הלבנים.

בדיוק בנקודת זמן זו, הזדמן לשם משה רבנו.

לפתע הוא שמע קול בכי חלוש בוקע מתוך הלבנים.
לתדהמתו ראה שם את תינוקה של רחל.

משה לא יכל לשאת את הכאב, הוא פנה בטענות לקב״ה: ״איך ייתכן שבגלל שליחותו אל פרעה, קרה הדבר הנורא הזה שתינוק נמצא בין הלבנים, איפה הם הרחמים שכל כך זקוקים להם״?

הקב״ה השיב למשה בתוכחה ושאל אותו:
״האם אתה מחשיב עצמך רחום יותר ממני?!
הרחמים שלך גדולים מרחמי הבורא?!
אם כך אתה סבור, לך ושלוף את התינוק״.

למרות דברי התוכחה של הקב״ה, לא יכל משה לעמוד בסבל של התינוק ואמו, שלף את התינוק מבין הלבנים ממש ברגע האחרון והציל אותו.

4:
לתינוק הזה קראו ״מיכה״.
הגמרא מספרת שנקרא כך על שם ש״נתמכמך בבניין״.

נקפוץ לתקופת ה״שופטים״, באותה תקופה שישראל לא התחשבו בשופטים, תקופת ה״איש הישר בעיניו יעשה״.

אי שם בשומרון, גר אדם בשם מיכה, אותו תינוק שניצל בזכות משה רבנו.

מיכה היה הראשון שהעז להקים לאחר כניסת ישראל לארץ, בית עבודה זרה.

כדי להגביר את זרם המבקרים, עשה שם מיכה ״בית תמחוי״ כדי שאלו שאין באפשרותם להשיג לעצמם אוכל, יוכלו לבוא יבכל עת ולאכול חינם אין כסף, רבים פקדו את אותו ״בית התמחוי״

כשהיו העניים מסיימים לאכול, היו נגשים למיכה המארח, כדי להודות לו על הארוחה.

מיכה היה מנצל את ההזדמנות ומבקש מהם לסור לחצר בית התמחוי כדי לעבוד עבודה זרה מול הפסל שהיה ניצב שם.

העניים היו אסירי תודה על האוכל ולא היה להם נעים לסרב.
כך החטיא מיכה רבים לעבודה זרה.

מיקומו של אותו מקום היה לא הרחק מ״משכן שילה״, מה שגרם לעשן קטורת הטומאה של מיכה, להתערבב עם העשן הטהור של ״משכן שילה״ ולהפוך לעשן אחד גדול, עירבוב של קודש, של טהור וטמא.
כשהגיע אותו עשן מעורבב לשמים, הביא איתו גם קיטרוג על ישראל.

כשראו מלאכי השרת ש״עשן טומאה״ מתערבב ב״עשן קדושה״, ביקשו מהקב״ה רשות להרוג את מיכה.

5:
תשובתו של הקב״ה למלאכים היתה: ״הניחו לו״, כיוון ש״פתו מצויה אצל עוברי דרכים״.

מיכה עשה מעשה שאהוב במיוחד על הקב״ה, נתינת אוכל לעוברי דרכים.

הסיפור ממשיך ומסתעף כשחיפש מיכה דמות חשובה שתעבוד אצלו בבית העבודה זרה, דמות של כהן שתעשה יחסי ציבור למקום.

כמובן שאף כהן מבני בניו של אהרון הכהן לא הסכים, בלית ברירה חיפש אחר לוי ממשפחה חשובה, לבסוף מצא לא אחר מאשר נכדו של משה רבנו.
שמו היה יהונתן והוא היה בנו של גרשום בנו משה.

יהונתן, נכדו של משה רבנו ניהל את ״בית העבודה זרה״ של מיכה במשך תקופה ארוכה במיוחד.

6:
כדאי ללמוד מהסיפור הזה שתי נקודות חשובות.

אדם שדואג לאוכל לעניים, אדם שנותן צדקה לנזקקים, אותו אחד יזכה בהגנה רוחנית חזקה שתשמור עליו.

הנה מיכה שהחטיא רבים בעבודה זרה, היה רצוי אצל הקב״ה כי נתן אוכל לעניים.

כתוב שהצדקה שאדם נותן מלווה אותו לא רק בחייו אלא גם בעולם הבא, היא צמודה אליו לעולמים כשותפה תמידית.

הנקודה השניה, כדאי להתרגל לחיות עם אמונה עיוורת בקב״ה.
לכל מה שהוא עושה יש סיבה, גם אם לא רואים אותה.
הנה הקב״ה סיבב שהתינוק מיכה שעתיד להחטיא את ישראל, ימות בין הלבנים וכך יזכה להנצל מעבודה זרה.

אך משה התחכם, הציל את מיכה והשפיע על עתיד ישראל במאות שנים של עבודה זרה.

לא רק מיכה, אלא אפילו הנכד של משה רבנו, בשר מבשרו, היה שותף אקטיבי לחטא הנורא.

מי שמורגל לחיות עם אמונה פשוטה, יהיו חייו יותר קלים.

חשוב לזכור שאמונה חזקה יכולה לרפא חרדות ולחצים שונים, אמונה אמיתית גורמת לנו להיות אנשים יותר טובים ורגועים.

בברכת שבת שלום
עמירן דביר (דבורקין) הלוי