פותחים בכבוד אכסנייה | האם התורה תמיד עוברת בירושה?

פותחים בכבוד אכסנייה | האם התורה תמיד עוברת בירושה?

לומדי הדף היומי עסקו השבוע בנושא מעניין על תורה וירושה – הגמרא מספרת על רבי ביסא, ורבי חמא בנו, ורבי אושעיא נכדו היו כולם תלמידי חכמים, ועליהם נאמר (קהלת ד, יב): “וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק”.
בדומה למבוא במסכת בבא מציעא (פה,א) שם נאמר שכאשר יש שלושה דורות רצופים של תלמידי חכמים שוב אין התורה פוסקת מפי זרע אותה המשפחה, ולומדים זאת מפסוק אחר.
המעניין לראות מה שרבותינו בעלי התוספות כתבו על כך –
והחוט המשולש לא במהרה ינתק – כמה היו שהן ואבותיהם ואבות אבותיהם היו תלמידי חכמים ולא קאמר עליהם החוט המשולש?
אלא הכא היינו טעמא לפי ששלשתן ראו זה את זה.
כלומר, סגולת תורה מחזרת על אכסנייה שלה קיימת רק בראו אלו את אלו. בספר חסידים (סימן קנו) כתב שסגולת החוט המשולש שמתקיימת בתורה חלה גם באנשים יראי אלוקים וחסידים, עוד הוא מוסיף שכדי שהסגולה תחול כדי לברר לפני שסוגרים על שידוך
ואם תראה שלשה דורות ולמעלה זה אחר זה כולם תלמידי חכמים ואח”כ זרעם עמי הארץ, לא תאמר דברי חכמים בטלים שאמרו …שוב לא יפסוק התורה מהם, שהרי נתחתנו במשפחה שאין דינם להיות עמהם תלמידי חכמים, ואמרו חכמים רוב בנים דומים לאחי האם, לכך בניהם עמי הארץ.
דְּתִפְתַּח לִבָּאִי בְּאוֹרַיְתָא
הרבי הפני-מנחם מגור זצ”ל סיפר
בילדותי היה לי מלמד בשם ר’ אברהם יצחק חרש ע”ה ובלמדו עמי דברי הגמ’ (מנחות נג) אי בר אוריין הוא יאי, אי בר אוריין ובר אבהן יאי, ואי בר אבהן ולא בר אוריין אישא תיכליה .
הקשה הלא אי’ בגמרא כל שהוא ת”ח, ובנו ת”ח, ובן בנו ת”ח, שוב אין תורה פוסקת מזרעו. הרי שיש ייחוס של בר אוריין איך שייך שהנכד אינו כזה?
והשיב שמכאן ואילך תורה מחזרת על אכסניה שלה ‘אכסניה’ דייקא – שצריך להכניסה ואז מועלת זכות אבות ושוב אין תורה פוסקת מזרעו, אבל כאשר אין מכניסים אותה לאכסנייה שלה אין כל מעלה במה שהוא בר אבהן ואז אישא תיכליה ל”ע.