מהירדן לים המלח בסירה: מסע חד-פעמי ב”אמזונס” של ישראל
כקצין במילואים בחטיבת הבקעה, חוויתי עשרות אם לא מאות התכנסויות מפקדים ארוכות. ברמת התוכן, מדובר לרוב באוסף של נושאים שלא בהכרח קשורים אחד בשני; הערכת מצב חזית מזרחית, סקירת פעילות מבצעית, בחינת מצבת כח אדם, לוגיסטיקה, רכש, לוחות זמנים ועוד ועוד. על כל פנים, הכל מכוון לתכלית אחת והיא הגנה על גבולה המזרחי של מדינת ישראל ועל הישובים שבגזרת החטיבה.
כחמישה חודשים לאחר אותה שבת קשה של השבעה באוקטובר, עם מאות ימי מילואים מאחורי ולאחר שהחטיבה שלי למעשה השתחררה, תיארתי לעצמי שזו ההתכנסות האחרונה שלי למלחמה זו. בעודי יושב וממתין לתחילת סדר הדוברים, נכנס קצין אג”מ חטיבה ו’, התיישב לצידי ובקריצה אמר לי – “יש לי פרויקט מאוד מעניין בשבילך”. לתומי חשבתי איזה פרויקט יכול כבר להיות כל כך מעניין? הלא משנת 2008 אני קצין בחטיבה, פיקדתי על יחידת ההנדסה החטיבתית והיום אני סמח”ט ב’ וקצין מורשת, הספקתי לבקר כמעט בכל נקודה בגזרה, כולל בכפרי המחומש ויריחו, הסתובבתי אין ספור פעמים במובלעות (השטח שבין הגדר לנהר הירדן – הגבול). השתתפתי בעשרות מבצעים, תרגילים ואירועים בגזרה ואפילו הרמתי שדה מוקשים (להערכתי יחידת פלחה”ן הבקעה הינה היחידה האחרונה שביצעה הרמת שד”מ לפני ששכרו חברות אזרחיות למשימה זו). מה יכול להיות מעניין כל כך שיגרום לי להמשיך ולשרת עוד חודש נוסף במילואים בחטיבה, אחרי תקופה ארוכה כל כך בצו 8?
Post Comment