איכא דרכא אחרינא | “איסור הסתכלות” – מתי רשע ומתי אנוס?
לומדי הדף היומי עסקו השבוע בדברי הגמרא המפורסמים אודות ‘שמירת העיניים’:
“ועצם עיניו מראות ברע” אמר ר’ חייא בר אבא: זה שאין הולך בנהר ומסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה, שכיון שהן נמצאות במים הן מרימות את שולי בגדיהן, על מנת שלא יירטבו.
ושואלים: היכי דמי כיצד מדובר? אי דאיכא דרכא אחריתא אם שיש דרך אחרת ללכת בה — הלא רשע הוא אם הולך הוא מתחילה בדרך זו, אי דליכא דרכא אחריתא אם שאין דרך אחרת — אנוס הוא! ומשיבים: לעולם מדובר באופן דליכא דרכא אחריתא שאין דרך אחרת ואפילו הכי כך מיבעי ליה למינס נפשיה צריך הוא לאנוס את עצמו שיסב עיניו מן הנשים שלא להסתכל.
נפשו של אדם מחמדתן
רבים מן הפוסקים ציינו לשאלת החפץ חיים על סוגייה זו שנראית סותרת לסוגיה אחרת במסכת פסחים (כה,ב) הדנה בהנאה הבאה לו לאדם בעל כורחו, ושם נאמר שגם אם אפשר לו ללכת בדרך אחרת, כל שאינו מתכוון ליהנות מותר, וכל שכן אם עוצם עיניו, ובוודאי שאינו נקרא רשע.
החפץ חיים (הלכות לשון הרע כלל ו’ סעיף ה’ בהגה”ה) מתרץ שסברת הגמרא היא שבעריות דווקא, מפני שנפשו של אדם מחמדתן צריך להחמיר בהם ביותר, וגם אם עתה חושב שלא נוח לו בהנאה זו, צריך להחמיר פן יתגבר עליו יצרו בעל כורחו ויבא להרהר על ידי זה.
הגדר ל’דרכא אחרינא’
הפוסק רבי ניסים קרליץ זצ”ל בספרו חוט השני כתב שהגדר לליכא דרכא אחרינא – היא כל שהדרך השנייה ארוכה יותר, וכן אם יש טורח גדול לילך לדרכא אחרינא נחשב לשאין דרך אחרת.
ושם בספרו הוא מסכם את העולה לדין מן הסוגייה
סוף דבר:
א. אסור להסתכל על הנשים אפילו בהסתכלות בעלמא כשאינם לבושות צנוע. מ”מ אם אינו מכין לראות והוא דרך אגב אין בכלל האיסור, מ”מ איכא מעליותא לעצום את עינו ולא להסתכל כלל במקום שעומדות.
וכל זה דווקא כשאין לו דרך אחרת לילך בה, אבל אם יש לו דרך אחת אסור ללכת בדרך זו אפילו אם עוצם עיניו.
ב. ללכת במקום שנמצאות נשים שאינם לבושות בלבוש צנוע, אם יש לו דרך אחרת לילך אסור לו לילך שם, ואם הולך שם נקרא רשע אף אם לא מכיון להסתכל ולא ניחא ליה בהנאה זו ואף אם עוצם עינו.
Post Comment