חכמה בגויים תאמין | האם החושים שלנו מטעים אותנו?
בכל דור ודור עמלו חכמי הפילוסופיה והוגי הדעות לאחוז ‘באמת’ המזוקקת. כיצד נגדיר אמת מהי? בדורות מאוחרים יותר הציעו כמה פילוסופים שחושי האדם הם קנה מידה לידיעת האמת, והם הבסיס להכרת האמת. אך נגדם קמו עוררים שטענו שאין אנו תופסים ע”י חושינו את מהות הדברים, או אפילו את סיבתן של ההתרחשויות, אלא רק מעניקים לנו התרשמות של עקביות הדברים ולא את סיבתן האמיתית.
רבנו בחיי אבן-פקודה ממשיל זאת במשל:
נניח שהחושים קולטים אבן מועפה הפוגעת באדם. חוש הראות מבחין בצורתה של האבן, חוש השמיעה קולט את צליל ההקשה, וחוש המישוש את מוצקותה וקרירותה. בזאת נסתיים חלקם של החושים במעשה זה. רק עתה מצטרף השכל לפעולה. הוא מחבר את נתוני החושים ומגיע למסקנה שיש מי שהשליך את האבן ללא עדותם של החושים לא היה השכל יכול להגיע למסקנה כלשהי.
אם אדם אינו רואה אינו שומע ואינו נתקל באבן הנזרקת אין לו כל מושג אם בכלל נזרקה אבן ועל אחת כמה וכמה שאין לו כל מושג על האדם שזרק את האבן, הווי אומר שהידיעה היא תוצאה של קליטת החושים.
לכוח הנפשי אין הכושר לתפוש ולהבין את האלוקות ובוודאי שאין לחושים כל אפשרות לתפוש ולהרגיש אותה
אדם הזוכה להשראה נבואית בלבד ניחן בכושר זה כדברי ר’ יהודה הלוי שלנביא יש בעין חוש שישי החסר לבן תמותה רגיל. באמצעותם של הנביאים ובמעמד הר סיני בו זכו כל הנוכחים להשראה זו השיגו בני ישראל את האלוקות וזהו המקור לאמונה הישראלית שהיא באה לביטוי בפסוק שמע ישראל ה’ אלוקינו ה’ אחד.
(*מתוך מאמר במושגים במחשבת ישראל
Post Comment