מדוע התענין הבעש”ט הקדוש בכוונת התפילה של איש פשוט?
מדוע התענין הבעש”ט הקדוש בכוונת התפילה?
פעם אחת, בימי הבעל שם טוב הקדוש נעצרו הגשמים, וגזרו תענית על הציבור, וכולם זעקו הרבה בתפילה ובתחנונים ולא נענו, וראה הבעל שם טוב הקדוש, איש אחד מעמי הארץ ופשוטי עם שהיה אומר פרשת קריאת שמע.
כשהאיש הגיע לפסוק “ועצר את השמים ולא יהיה מטר” – היה אומרו בכוונה גדולה, ובכי וזעקה הרבה.
לאחר שירדו גשמים, שאל אותו הבעל שם טוב מה היתה כוונתך באומרך פסוק זה? והשיב לו שכוון את פירוש הפסוק: “ועצר את השמים” – שהשם יתברך יעצור ויסחוט את השמים העליונים, על דרך עצירת הזיתים והענבים.
והתכוון בדבר, שמרוב שסוחטים את הזיתים והענבים, לא נותר כלום, ועל אותה דרך, מרוב שהקב”ה יסחט ויוריד את כל המטר לארץ, לא ישאר למעלה בשמים שום מטר, כי כל המטר ירד לארץ, כפי שכתוב בפר’ וישב: “ואסחט” – תרגומו ועצרית.
ועל ידי תפילה בכוונה זו, כל העם נענו וירדו להם גשמי ברכה.
מלמד הבעל שם טוב הקדוש, שהקב”ה בוחן לבבות ויודע נסתרות, ויודע מה מחשבת האדם וכוונתו האמיתית כשעושה או אומר משהו, ורצונו יתברך: “ורחמנא לבא בעי” (סנהדרין דק”ו ע”ב).
חשוב לקב”ה שלב האדם יהיה מכוון אליו בהכנעה ויראה, ומכוון שהאיש התפלל בכוונת לב גדולה מאוד, באמיתות ובפנימיות, אעפ”י שכוונת האיש לא היתה נכונה, ערבו דברי האיש למלכו של עולם, ונענה בתפלתו (כתר שם טוב, ח”ב די”ז ע”ב).
מאמרותיו של הבעל שם טוב הקדוש ‘צידה’ לדרך לשבוע טוב ומבורך
לפעמים מתחילים להתפלל בלי ריכוז, ולא יודעים מה בכלל מתפללים, או שבאמצע התפילה מאבדים את הריכוז… הבעל שם טוב הקדוש אומר מה לעשות במצב כזה, ומביא ראיה מעצמו, ומלמד:
דווקא אחרי ירידה, מגיעה – עליה כפולה!
מעשה שהיה עם הבעל שם טוב הקדוש: ידוע המעשה שהבעל שם טוב הקדוש רצה להגיע לארץ ישראל, הוא נסע באוניה ובהפסקה שהיתה בדרך, הבעל שם טוב הקדוש ומי שהיה איתו, רבי צבי סופר ואדל ביתו נכנסו איתו ליער ותפסו אותם שודדים וקשרו את ידיהם ורגליהם.
מגודל הצרה וחלישות הדעת, ניטלו מהבעל שם טוב הקדוש כל מדרגותיו, ולא היה לו מוחין כלל, ושאל אותו רבי צבי סופר: רבי עד כאן, ולא יוכל להושיע להינצל מהרוצחים האלו, והשיב לו הבעל שם טוב הקדוש כי שכח הכל מרוב הפחד ומבוכה.
רבי צבי התחיל להזכיר את אותיות הא”ב עפ”י הסדר, והבעל שם טוב הקדוש אמר אחריו והתלהב באש לוהט כדרכו בקודש באומרו והזכירו את אותיות התורה, וע”י זה, ניתקו את הקשרים והגזלנים ברחו, וחזרו לבעל שם טוב הקדוש המוחין ומדרגותיו הקדושות (שער יששכר מונקאטש, אות מ”ז).
מה לעשות כשלא מרוכזים בתפילה? לשים את העיניים בתוך הסידור, ולהסתכל בכתב באותיות שבמקום שנמצא כרגע בתפילה, והדבקות באותיות נחשבת – בבחינת עשיה.
לכוון בתפילה מה שיכול: הדבקות באותיות עוזרת לאדם לכוון בתפילה עד כמה שיכול, אפילו רק בכוונה קטנה לפי המוחין שיש לו באותו הרגע, והיא מעלה את האדם למדרגה שרגיל להתפלל בה.
גם הירידה משמים – ולצורך עליה: לפעמים הקב”ה מביא לאדם ירידה, כדי: שאחרי הירידה תהיה לו – עליה כפולה.
יש סיבה לירידה – אל תפחד: הקב”ה אומר ליעקב אבינו “אל תירא מרדה מצרימה” ומדוע לא ירא? “ואנוכי אעלך גם עלה” יעקב אבינו ירד למצרים, ירד ממדרגתו בבחינת שמאל, כדי להעלות העשיה, והקב”ה מבטיח לו “גם עלה” – עוד תהיה לך עליה כפולה!
עליה גדולה – הבטחה ללא עוררין: ההבטחה שאם ננהג נכון בזמן הירידה נזכה לעליה גדולה, ומגיעה מתחילת הפסוק: “ויאמר אנוכי האל אלהי אביך, אל תירא מרדה מצרימה, כי לגוי גדול אשימך שם” גם כשהאדם נמצא בירידה, הקב”ה נמצא איתו ושומר עליו במטרה לעלות אותו, עד:
“לגוי גדול אשימך שם”… ניתן לשמוע מנפגעי השבעה באוקטובר שחזרו בתשובה, איך התחברו לה’ יתברך.
הבעל שם טוב הקדוש מעיד שהיתה לו עליה גדולה: אחרי הניסיון לעלות לארץ ישראל, חזר הבעל שם טוב הקדוש למזיבו’ז, ומעיד על עצמו שהגיע לעליה יותר גדולה, והפיץ את תורתו הרבה יותר ממה שהיה בעבר (כתונת פסים, פר’ בלק, ד”ה ובזה יובן).
יש הבטחה! יש הוכחות! גם עבורנו! שנזכה…
שבוע טוב ומבורך לכל בית ישראל, כל הברכות והישועות, אמן!
Post Comment