עָשָׂה ד’ אֲשֶׁר זָמָם בִּצַּע אֶמְרָתוֹ | על מנהג הסרת הפרכות בבית הכנסת

עָשָׂה ד’ אֲשֶׁר זָמָם בִּצַּע אֶמְרָתוֹ | על מנהג הסרת הפרכות בבית הכנסת

הסרת הפרוכת בתשעה באב
בתשעה באב נוהגים להסיר את הפרוכת מארון הקודש (רמ”א סימן תקנט סעיף ב) הטעם על שם הנאמר במגילת איכה (ב יז ) בצע אמרתו ודרשו חז”ל (ויק”ר פ”ו ) “בזע פרפורין דיליה” פירוש קרע מלבושיו.
טעם נוסף על פי המובא במדרש (ויק”ר פ”כ”ב) שטיסוס הרשע נכנס לבית קודש הקדשים כשחרבו שלופה בידו וגירד את הפרוכת.
ויש שאמרו שהפרוכת מסמלת את בגדיו של הקב”ה והסרתה מסמלת את קריעתם לאות אבל וצער.
וכתב בכף החיים שלתפילת המנחה מחזירים אותה כמו שמניחים טלית ותפילין.
טיטוס ופרוכת המקדש
הגמרא בגיטין מספרת
כאשר נכנס טיטוס אל קודש הקדשים נטל סייף וגידר את הפרוכת ונעשה נס והיה דם מבצבץ ויוצא וכסבור הרג את עצמו שנאמר (תהלים עד, ד) שאגו צורריך בקרב מועדיך שמו אותותם אותות מה עשה (טיטוס) נטל את הפרוכת ועשאו כמין גרגותני (סל גדול רש”י) והביא כל כלים שבמקדש והניחן בהן והושבם בספינה לילך להשתבח בעירו.
בעניין הפרוכת המדממת אותה גם ראה גם אחד החכמים, רבי אלעזר בנו של רבי יוסי (אמצע מאה שנייה לספירה) שביקר ברומא עשרות שנים מאוחר יותר כאשר הוא מתאר גם סימנים של טיפות דם שהיו עליה כפי שהוא מעיד עליה בתוספתא כיפורים (ב טז) “אני ראיתיה ברומי והיו עליה טיפי דמים”. אלו אותן סימני טיפות הדם שהכהן הגדול היה מזה כנגד הפרוכת כפי שמתואר במשנה (וגם בסדר העבודה במחזור של יום כיפור).
יוסף בן מתתיהו פלבויוס מספר שאחרי חורבן בית המקדש הובלו הרבה מכליו אל רומא והופקרו בארמון המלך גם הניח שם את כלי הזהב מבית מקדש היהודים כי נכבדו בעיניו מאד ואת ספר תורת היהודים ואת פרוכת הארגמן אשר לדביר הניח בארמון המלך וציוה לשמור עליהם’