על קרעפלך ורצונות חבויים | סוגיית כופין אותו עד שיאמר רוצה אני
לומדי הדף היומי עסקו השבוע במקרה שאדם המסרב להקריב קרבן אשר התחייב בו, מה עושים אם כזה אחד? ובכן : “כופין אותו על כך עד אשר יאמר רוצה אני”, כמאמר הפסוק (ויקרא א/ג) “יקריב אֹתו לרצֹנו”.
והתמיה עולה מעילה: לזאת יקרה רצון? הרי אם חשוב הוא רצונו של האדם, מה תועיל כפייתו עד שיאמר “רוצה אני: ואם לא חשוב הרצון משוע לכפות אותו עד שיאמר רוצה אני? רבותינו הראשונים עמדו על תמיהה זו וכתבו דברים נודעים ויסודיים: וכתבו, כי רצונו האמיתי של כל יהודי הוא לקיים מצוות ולהתרחק מן העבירות, אלא, שיצרו תוקפו ומחדיר לקרבו רצונות הפוכים. ומשהוכה היצר הרע ותש כוחו, חוזר וניעור הרצון הפנימי לקיים את מצוות ה’.
באגרת שכתב בעל החתם סופר זצ”ל אנו מוצאים הסבר נאה לאמור:
מבואר בגמרא (שבת פח/א), כי לאחר יציאת מצרים כפה הקב”ה על עם ישראל הר כגיגית, והכריחם לקבל את התורה. לפיכך, אומר רב אחא בר יעקב רשאים בני ישראל לטעון, כי במעמד הר סיני אנוסים היו לקבל את התורה שלא מרצונם, ואינם מחוייבים לקיימה. אולם, לאחר שבימי אחשוורוש שבו וקיבלו את התורה מרצון, חובה עליהם לקיימה מאז.
לכאורה, תמה ה”חתם סופר”, הרי גם לפני שבני ישראל שבו וקיבלו את התורה מרצון הם לא יכלו לטעון “אנוסים היינו”, שהרי למדנו בסוגייתנו, כי מותר לכפות אדם לדבר מצווה, עד שיאמר “רוצה אני”?
אלא, מבאר החתם סופר שאותו רצון פנימי ואמיתי לקיים את המצוות, הקיים בלב כל יהודי, התקבע בלב עם ישראל כולו לאחר שהיהודים קיבלו עליהם את התורה מרצון בימי אחשוורוש, אך לפני כן, לא היתה כל תועלת בכפיית אדם לדבר מצווה, ולא היה נחשב כעושה המצווה מרצון.
מעניין לציין את דברי האדמו”ר מצאנז זצ”ל (שו”ת דברי יציב אה”ע סי’ ס’), אודות מנהג קהילות בישראל לאכול ‘קרעפליך’, מאכל המורכב מבצק ממולא בגבינה ודבש, בחג השבועות. מאכל זה, מטעים האדמו”ר מצאנז זצ”ל, מרמז על דרך קבלת התורה. האדם הנוגס ב’קרעפל’, מתמודד בתחילה עם הבצק התפל, ורק לאחר מכן הוא נהנה מן הדבש והגבינה הטעימים. כך, גם במתן תורה התקשו היהודים לקבלה מרצון, אך לאחר שהכירוה, התענגו עליה וקיבלוה באהבה ובחשק רב.
מכים אותו עד שיאמר רוצה אני
לפי דברי הרבי מצאנז זצ”ל עוד יש להוסיף שלכן מנהג אכילת הקרפעליך הוא ג’ פעמים בשנה דווקא בזמן שמכים: ושגור בפי העם, שבכל פעם שמכים – אוכלים כיסנים” הכאת המן בפורים, הכאת “על חטא” בערב יום כיפור וחביטת הערבה בהושענא-רבא. הפסוק בדברים י”ג ט”ז- “הַכֵּה תַכֶּה אֶת-ישְׁבֵי הָעִיר הַהִוא…” ודרשו נוטריקון בהקשר של הכאות כפי שפירשנו למעלה הכה – “הושענא-רבא, כיפור, המן” תכה – “תאכל כראפלך הרבה”. ועוד קיצור של הכרפלך הוא כרפ – נוטריקון “כיפור, רבא, פורים”.
Post Comment