הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ | 10 מדרשים ואגדות נפלאות במעלת הכותל המערבי

1.
הנה זה עומד אחר כתלנו, אחר כותל מערבי של בית המקדש למה שנשבע הקדוש ברוך הוא שאינו חרב לעולם וכן אמרו בכמה מדרשים שונים לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי שנאמר הנה זה עומד אחר כתלנו.
2.
פעם אחת נכנס רבי נתן לבית המקדש ומצאו חרב וכותל אחד והוא הכותל המערבי עומד אמר מה טיבו של כותל זה אמר לו אחד אני אראך נטל טבעת אחת ונעצה בכותל ההוא והיתד הטבעת הולכת ובאה עד שראה את הקדוש ברוך הוא שהוא שוחה וזוקף שוחה וזוקף ועומד ומיילל על חרבן בית המקדש ועל ישראל שגלו.
3.
כשכבש טיטוס הרשע את ירושלים מסר ארבע רוחות חומת הר הבית לארבעה דוכסים שעמו שיחריבוה דוכס ערביא דוכס אפריקה דוכס אלכסנדריה ודוכס פלשטיני ועלה רוח מערב לפנגר דוכס ערביא שלושת הדוכסים האחרים החריבו כל אחד חלקו בחומה ואילו פנגר הערבי לא יכול להחריב שלו לפי שגזרו מן השמים שלא יחרב לעולם למה ן ששכינה במערב שלח טיטוס והביאו את פנגר לפניו אמר לו למה לא החרבת חלקך ן אמר לו פנגר חייך אדוני כי לשבחה של מלכות עשיתי שאילו החרבתיה לא היה העולם יודע מה כבשת עכשיו יראו הבריות זה הכותל ויאמרו ראו מה החריבו חיילותיו של אספיינוס.
4.
מדרש אחר על הפסוק הנזכר אומר שנשבע לו הקב”ה לדוד המלך שאינו חרב הכותל המערבי לעולם יען הוא בנוי ומיוסד על היסודית שבנה דוד שלא שלטה בהן יד האויב כלל ועם היות שהם אומרים ערו ערו היסוד בה לא הצליחו במעשה כי אם עד היסוד ולא היסוד בכלל (רבנו משה חגיז בספרו אלא מסעי)
5.
על פי אגדה מסופר שהוטלה בנייתו של בית המקדש על עם ישראל כולו לכל שכבותיו הופלו גורלות לפיהם הופקדה הבנייה של כל חלק מחלקי הבית בידי חלק מוגדר מן העם וכך ניתנה האחריות להקמת כותל המזרח בידי השרים והרוזנים כותל הדרום וכותל הצפון בידי העשירים ההיכל והדביר בידי הכוהנים הלשכות והעזרות בידי הלוויים האחריות לבנייתו של הכותל המערבי נפלה בידי העניים השרים רוזנים והעשירים תרמו מרכושם לבנייה וסיימו במהרה בפאר ובהדר לבנות את חלקם ואילו העניים שידם לא השיגה לשכור אומנים ופועלים חצבו במו ידיהם את האבנים הסיעון אל הר הבית ובגו אטאט את הנדבכים בעמל כפיהם ובזיעת אפם ביום שפרצו האויבים אל הר הבית להחריבו ירדו מלאכים משמיים ובכנפיהם סככו על הכותל המערבי יצאה בת קול ואמרה לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי כותל העניים לא ייחרב לעולם.
6.
לא זזה שכינה מכותל מערבי של בית המקדש ואמרו עוד הנה זה עומד אחר כתלנו אחר כותל מערבי של בית המקדש שנשבע לו הקב”ה שאינו חרב לעולם ומקום הכותל המערבי סמוך לבית קדשי הקדשים שמכוון כלפי בית מקדש של מעלה ברקיע והמתפלל במקום מקודש זה כמתפלל לפני כסא הכבוד של הקב”ה שמשם פתח פתוח לרוחה לשמוע ולקבל תפלתם של ישראל כמו שנאמר “אין זה כי אם בית אל’ וזה שער השמים” ולכן מנהג שלומי אמוני ישראל שמתפללים ושופכים צקון לחשם ורחשם ליד הכותל המערבי שהוא שריד בית מקדשנו ואשר נוסד על ידי דוד ושלמה וקדושת המקום גורמת לבאים בחצרות ה’ להתעורר בהתלהבות קודש ברשפי אש שלהבת יה ולהתפלל בכוונה באימה וביראה ואשרי המכווין דעתו בתפלה זכה וברה לפני השי”ת שאז מובטח הוא שלא תשוב ריקם.
7.
כחמישים וכמה שנים לאחר חורבן בית מקדשנו בשלפי המרד הגדול בנפול גבורי מלחמות בר כוכבא גזרה מלכות הרשעה שלא יעלו ולא יבואו בני ישראל בשערי ירושלים והיו ישראל מסכנים נפשם ובאים במסתרים לשפוך שיחם לקונן על שבר בת עמם נוכח מקום מקדשנו לאחר מאות בשנים מספר אחד מבית הנכרים עד היום אסור לתושבי העיר לבוא לירושלים רק כדי לקונן נותנים להם להיכנס והם נאלצים לקנות להם בכסף את הרשות לבכות על חורבן מדינתם ביום שבו נלכדה העיר ונחרבה בידי הרומיים יש לראות התאספות העם העלוב מראש הר הזיתים מבכה חורבן מקדשו עם אומלל עדיין עיניהם זולגות דמעות עדיין ידיהם רועדות ושערותיהם פרע וכבר המשמר דורש שכרו חלף הרשיון לשפוד דמעות מקוננים הם על המקדש שנשרף לאפר על המזבח שנהרס על הערים הבצורות לפנים על מגדלי המקדש הגבוהים.
8.
האגדה מספרת בימי המלך סולטאן סולימאן לא היה נודע מקום בית המקדש וציווה המלך לחפשו ולמצאו ויהי היום האיש הממונה על המלאכה הזאת אחרי שנתייאש מלבקש ולשאול ראה אשה באה ובראשה סל מלא זבל וטינוף ויאמר לה מה זה בראשך, ותאמר זבל ולהיכן את מוליכתו ואמרה למקום פלוני אמר לה מאיזה מקום את אמרה לו מבית לחם אמר לה ומבית לחם עד המקום הזה אין שום אשפה אמרה לו קבלה היא בידינו שכל מי שמוליך מעט זבל באותו מקום מצוה הוא עושה אמר הממונה בעצמו הלא דבר הוא וצוה אנשים רבים להסיר הזבל מהמקום ההוא שמרוב הימים נהפך לעפר בתחתיתו ויגל את מקום הקודש וישא ויגד אל המלך וישמח מאה וצוה לכבדו ולרבצו ולרחוץ הכותל במי שושנים.
9.
הנוסע המפורסם ר’ בנימין מטודילה שהיה בירושלים ד’ תתכח תתק”ל כותב ושם טמפלו דומינו והוא היה מקום המקדש ובנה עליו עמר בן אלכטאב כיפה גדולה ויפה עד מאד ואין מכניסים שם גויים שום צלם ולא שום תמונה אלא שבאים להתפלל תפלתם ולפני אותו מקום כותל מערבי אחד מהכותלים שהיו במקדש בקדש הקדשים וקוראין אותו שער הרחמים ולשם באים כל היהודים להתפלל לפני הכותל בעזרה.
10.
בשנת תקצ”ט מספרת יהודית מונטיפיורי ברשמי ביקור עם אישה סיר משה מונטיפיורי אצל כותל המערבי אתמול בקרנו את כותל המערבי והוא משרידי בנין שלמה אשר השאיר לנו ה’ שריד כמעט למזכרת אהבתו אלינו עם סגולה ולא שלטה בו העת האכזרית המכלה את הכל ולא חלו בו יד מחריבי ארצנו האבנים הן גדולות מאד והן נצמדות יחד זו בזו בכח גבוה מעל גבוה הוא שומר ישראל ואמרתי אל לבי האם אין זה אות לישראל כי בוא יבוא היום ולא יאחר עוד אשר כל העמים ילכו בשם ה ונהרו אל הר ציון ויענה כולם יחד בשפה ברורה הללויה זמרו לאלקי ישראל.