מנהג אכילת ביצים בזמני אבל וחורבן | ואיך זה קשור לליל הסדר?
מנהג אכילת הביצה בישראל מוכר בעיקר מזמנים של אבלות וצער קודר. הסעודה הראשונה של ‘האבל’ נקראת ‘סעודת הבראה’ היא אותה סעודה שנהגו לאכול האבלים אחר סתימת הגולל. ואחד מן המאכל שמאפיינים את הסעודה הזו היא ללא ספק ‘הביצה’
בטעם אכילת הביצה היא כדי לסמל את הגלגל החוזר בעולם, היינו את מחזור החיים והמוות הגלגלי שעובר על כל בני האדם כמו הביצה העגולה. בתלמוד מובא שגם אכילת עדשים עגולות מן העניין לאוכלם בסעודה זו כי לעדשים אין סדק, וזה רומז לכך שלאבל אין פה לדבר, והוא מרבה לשתוק.
ביצים בסעודה מספקת
כיום בסעודה המפסקת לפני צום ט’ באב נהגו רבים לאכול פירות וירקות, ושאר מאכלים כדי לאגור כוחות לקראת הצום.
אך במסכת תענית (ל, א) נאמר שמנהגו של רבי יהודה ברבי אילעאי בסעודה המפסקת, היו מביאים לפניו פת חריבה במלח, ויושב כאבל בין תנור לכיריים, ואוכל ושותה עליה קיתון של מים, ודומה כמי שמתו מוטל לפניו. וכן נהג הרמב”ם להחמיר על עצמו, לאכול בסעודה זו פת ומים בלא שום תבשיל.
מנהג נפוץ שהתבשיל האחד אותו אוכלים בסעודה זו הוא ביצים קשות, שנהגו אבלים לאוכלן, מפני שהן עגולות ורומזות לגלגל החוזר בעולם. ואין איסור לאכול שתי ביצים. ויש שנהגו לאכול תבשיל עדשים, שאף הוא מאכל אבלים (עי’ שו”ע תקנב, ה).
ביצים בליל הסדר
ברמ”א (תע”ו ב’ מובא) נוהגים בקצת מקומות לאכול בסעודה ביצה זכר לאבלות ונראה לי הטעם משום שליל תשעה באב נקבע בליל פסח הביאור בזה הוא שאותו יום שחל בו א’ של פסח יהיה לעולם באותו יום תשעה באב.
ונתנו על כך רמז במגילת איכה “הִשְׂבִּיעַנִי בַמְּרוֹרִים הִרְוַנִי לַעֲנָה”.
השביעני במרורים – ליל הסדר בו אוכלים מרור. הרוני לענה זהו ט’ באב. שמר ומריר כלענה. שהגלות והחורבן כורכים זה בזה.
לילה כיום יאיר
כתבו בספרים הטעם שמשום כך חל יום הראשון של פסח באותו יום שחל תשעה באב לידע ולהבין שתלוי הדבר אחד בשני, אם תשעה באב עדין קיים והגאולה בוששה מלבוא ביום זה, סימן הוא שלא היה פסח כראוי באותה שנה. ומשום כך ראו לנכון להוסיף מנהג אכילת ביצים כדי לקבוע הדבר בנפשנו ולעוררנו. לשוב אל ה’ שבמהרה דידן יבנה לנו את בית הבחירה.
Post Comment