הבעל שם טוב הטיל אימה על מחבלים והציל יהודים מגזלנים
כיצד הבעש”ט הקדוש הציל מגזלנים?
פעם אחת הגיע איש ממדינת ליטא, בשליחות בני עירו, לתהות על קנקנו של הבעל שם טוב הקדוש, הוא התאכסן אצל רבי יחיאל, וסעד על שולחן הבעל שם טוב הקדוש.
בערב שבת שמע את תפילתו של הבעל שם טוב הקדוש והתרגש מאוד מתפילתו, לאחר התפילה הלך אחרי הבעל שם טוב הקדוש לביתו.
כשנכנס הבעל שם טוב הקדוש לביתו, הוא צעק על משרתו שילך מהר אל הסוסים, כי אחד הסוסים נחנק.
המשרת התחנן ואמר: תיכף אדוני אלך.
חזר הבעל שם טוב על דבריו, וכעס על משרתו, המשרת נבהל והלך במהירות להציל את הסוס.
כשראה האורח את כעסו של הבעל שם טוב הקדוש תמה מאוד, וחשב בליבו: אחרי תפילה כזו הסוס יהיה נחשב בעיניו סוס, עד כדי לכעוס על משרתו, ובפרט בשבת?!
בשבת בבוקר שמע שוב את תפילתו של הבעל שם טוב הקדוש, והוטבה מאוד בעיניו, אעפ”י כן תמה מאוד על כעסו של הבעל שם טוב הקדוש. לאחר השבת, שיתף האורח את רבי יחיאל בתמיהתו, סיפר רבי יחיאל לבעל שם טוב הקדוש את דברי האורח.
אמר הבעל שם טוב: מה להם לתהות על קנקני?
אספר לכם הענין: יהודי אחד הלך בדרך בערב שבת, ולא הספיק להגיע לישוב לפני כניסת השבת, החליט היהודי לנטות מן הדרך לשדה שבצד הדרך ולשבות שם.
פתאום תקפו אותו גזלנים, היכוהו נמרצות ורצו להורגו ולגזול את כספו.
המשיך הבעל שם טוב הקדוש: לא הייתי יכול לתקוף את הגזלנים כי אם ע”י הפלת אימה ופחד עליהם, וע”כ הפלתי אימה ופחד על משרתי, וככל שהפלתי יותר פחד על משרתי נפל יותר פחד על הגזלנים, עד שהניחו אותו בחיים, וזה לך האות, בקרוב יביאו אותו לעיר, וכן היה.
היהודי הגיע לעיר וסיפר את הקורות אותי, בדיוק כדברי הבעל שם טוב הקדוש.
מאמרותיו של הבעל שם טוב הקדוש ‘צידה’ לשבוע טוב ומבורך
“יהיה תמיד בשמחה, ויחשוב ויאמין באמונה שלמה שהשכינה אצלו ושומרת אותו…” (צוואת הריב”ש, סימן קל”ז).
עכשיו, כשאנו בגלות, יותר קל להשיג רוח הקודש יותר מאשר בזמן שבית המקדש היה קיים.
הבעל שם טוב הקדוש מסביר את הדבר ע”י משל: משל למלך שהיה לו ארמון מפואר וגדול, ואחד מאוהביו רצה להזמין את המלך לסעוד בביתו, המלך לא יענה מהר לבקשת אוהבו, והדבר ידרוש מאוהבו יגיעה רבה ועצומה, עד שימצא אוהבו חן בעיניו, או אז יעתר המלך לבקשתו, ויסכים לבוא לסעוד בביתו.
אבל, כשהמלך נוסע בדרכים וצריך ללון בדרך באיזה מקום, אזי, יחפש מקום נקי ללון בו, ואפילו אם הוא באכסניא פשוטה בכפר.
הנמשל ברור: בזמן שבית המקדש היה קיים, היתה השכינה הקדושה שורה בבית קודשי הקודשים, ואדם שרצה לשאוב רוח הקודש היה צריך לעשות עבודה גדולה עבור כך.
אבל בימינו שהשכינה הקדושה בגלות, ולגודל צערנו היא נעה ונדה בארץ, אין לה מקום משכן, ותשוקתה מאוד גדולה למצוא לה מקום דירה – לשכון בה.
השכינה מחפשת לה מקום לדור בו, היא אינה יכולה לחפש משכן כפי מה שהיה לה כשבית המקדש היה קיים, והיא מוכנה למצוא מנוח במקום פשוט, רק שבקשתה שהמקום יהיה נקי:
היא מוכנה לשכון אף באדם שהוא ‘רק נקי מעבירות וחטאים’, במקום זה היא מוכנה שתהיה דירתה, דברי פי חכם חן (עפ”י עבודת ישראל פר’ מסעי).
ולכן, כל אחד מישראל יכול להגיע לדרגה שהשכינה תשרה בו ותשמור אותו מכל פגע רע, ויושפעו עליו שפע ברכות טובות, ישועות עצומות ונחמות, אמן!
Post Comment