התובנה הגדולה של משה רבינו / עמירן דביר

1:
״אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן..״.

שואלים המפרשים, מדוע פתח משה ב״אלה הדברים״, לשון שלא נאמרה עד כה, לכאורה היה ראוי לפתוח כבדרך כלל: ״וידבר משה אל כל ישראל ויאמר אליהם״?

מסבירים המפרשים שמשה רבנו בחר לפתוח את דבריו דווקא בעוון המרכזי שנגועים בו כלל ישראל, עוון ״לשון הרע״, לכן פתח ב״אלה הדברים…״
״אלה״ – ראשי תיבות, ״אבק לשון הרע״.
״הדברים״ – הדברים שיוצאים מתוך הדיבורים.
״אל כל ישראל״ – דברים אלו קשורים לכל ישראל ללא יוצא מהכלל, כמו שמעידה הגמרא (בבא בתרא קס״ה): ״אמר ר׳ יהודה אמר רב, רוב בגזל (רש״י מסביר שהכוונה כעין גזל שמורין להיתרא במשא ומתן לעכב איש מריוח הראוי לו לחברו), מיעוט בעריות והכל בלשון הרע״.

הגמרא מסבירה שם שאין הכוונה חס ושלום שכלל ישראל חוטאים ממש בלשון הרע, אלא שכולם נגועים ב”אבק לשון הרע”, כל אחד וענייניו.

חשוב לדעת, ״אבק לשון הרע״ נמצא בדרך כלל בשיחות היומיות השוטפות שלנו.
בלי שנשים לב, יכולה השיחה לגלוש לדיבורים על אחרים, אפילו בלי שנתכוון להזיק.

פעמים שאפילו מילה אחת מיותרת שנאמר על מישהו אחר, יכולה לגרום לסובבים להבין בין מילות השבח, גם משהו שלילי על אותו אחד.

וכלשון הגמרא: ״דתני רב דימי אחוה דרב ספרא, לעולם אל יספר אדם בטובתו של חברו, שמתוך טובתו בא לידי רעתו״.

לכן פתח הכתוב ב״אלה הדברים״ – כדי להתחיל בנושא העיקרי שכדאי לכולנו להתחזק בו, אבק לשון הרע.

2:
לא סתם החליט משה לפתוח את דברי התוכחה שלו בעניין לשון הרע.
כבר מהרגע הראשון שיצא מארמון פרעה, נתקל משה בלשון הרע.

ביום הראשון ראה איש מצרי מכה איש עברי, אמר שם מיוחד והרגו.

ביום השני יצא לראות בשלום אחיו, ראה איש עברי מרביץ לרעהו וגער בו ״רשע למה תכה רעיך״?

השיב לו הרשע: ״הלהרגני אתה אומר..״ – האם אתה רוצה להרוג אותי על ידי שם כמו שהרגת אמש את המצרי? והלך להלשין לפרעה על משה.

אמר משה: ״אכן נודע הדבר״ – ״תמיד הייתי תמה מדוע עם ישראל כל כך סובלים ורק עכשיו נודע לי מדוע, כי יש בינהם לשון הרע ורכילות״.

לכן: ״אלה הדברים״ – הדבר העיקרי שאיתו כדאי לפתוח בדברי חיזוק לעם ישראל, ״אלה״ – אבק לשון הרע.

3:
שבת זו נקראת ״שבת חזון״, על שם ההפטרה שנקרא בה השבת: ״חזון ישעיה בן אמוץ..״.

ישנן עשרה לשונות של נבואה, אחד מהם הוא ״חזון״.

בספר ״אהבת יונתן״ של ר׳ יונתן איבשיץ זצ״ל, מסביר ש״חזון״ הוא ראשי תיבות של ״חציו זעם וחציו נחמה״.

צריך להבין מה בנבואה זו ה״זעם״ ומהו ה״נחמה״.

ה״מגיד מדובנא״ מביא את דברי ר׳ חיים ויטאל בספר ״ליקוטי תורה״ על האמור ב״ישעיה״ (פרק ו׳ פסוק ח׳): ״ואשמע את קול ה׳ אומר את מי אשלח ומי ילך לנו, ואומר הנני שלחני״.

ישעיה הנביא שומע את קולו של הקב״ה ששואל ״את מי אשלח ומי ילך לנו״, ומייד עונה לקב״ה ״אני אלך״.

שואל ר׳ חיים ויטאל, הרי יש פה בפסוק שני עניינים, האחד – ״את מי אשלח״ והשני – ״מי ילך לנו״.
שליחות – כשמישהו שולח מישהו אחר
הליכה – כשאדם הולך באופן עצמאי.
אם כן, לאיזה מהם התכוון הקב״ה?

עוד שואל, ״את מי אשלח״ – משמע לשון יחיד
״ומי ילך לנו״ – משמע לשון רבים.
גם פה צריך להבין, לאילו מהאפשרויות התכוון הקב״ה.

4:
מסביר ר׳ חיים ויטאל, כשהקב״ה משפיע לישראל טובה, הוא עושה זאת לבד, באופן עצמאי.
לעומת זאת, כשרוצה לעשות חס ושלום רעה, נמלך יחד עם בית דינו, כמו שכתוב על סדום: ״וה׳ המטיר״ – אומר שם רש״י, כל מקום שנאמר ״והשם״ – עם ו׳ החיבור – פרושו – ״הוא ובית דינו״.

אם ככה, יש בנבואה זו של ״חזון ישעיה״ זעם ונחמה.
״חציו זעם״ – הוא ובית דינו
״חציו נחמה״ – הוא לבדו – ״אנכי אנכי הוא מנחמכם״

לכן, כשישעיה שומע את קול ה׳ אומר ״את מי אשלח״, הקב״ה שולח אותו באופן ישיר להשמיע דברי נחמה.

שהקב״ה שואל ״מי ילך לנו״, הכוונה לדברי התוכחה.

אכן בחזון ישעיה אפשר למצוא את שני העניינים, בהפטרה שלנו יש את ענייני הזעם ובהפטרות הבאות יש דברי נחמה, שבע הפטרות של דברי נחמה.

5:
הנביא ישעיה היה סבו של מנשה המלך, שהעמיד צלם בהיכל, זה שבגללו נחרב בית המקדש הראשון.

מסופר על ישעיה שהגיע בשליחות לחזקיה המלך כדי להוכיח אותו על זה שלא נשא אשה, וכדי לבשר לו שבשל כך נגזר עליו למות.

ענה לו חזקיה שיש סיבה לדבר, כיוון שיודע הוא ברוח הקודש שאם יתחתן, עתידים ילדיו להיות לא טובים.

ענה לו ישעיה, אסור לחשבן חשבונות שמים, אלא לנהוג בתמימות.
לא טוב עשה שלא התחתן, וכיוון שכך, נגזר עליו למות.

ענה לו חזקיה שהוא מקבל את תוכחתו וביקש ממנו לתת לו את בתו לאשה, אך ישעיה סרב בטענה שנגזר עליו למות.

ענה לו חזקיה, מקובלני מבית אבא (דוד המלך) שאפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל לו להתייאש מן הרחמים.

חזקיה מבקש ממנו לסיים את הנבואה ולצאת מהבית.
ישעיה עזב את הבית וחזקיה המלך הסב פניו אל הקיר והתפלל חזק מעומק הלב לקב״ה שיסיר ממנו את גזירת המוות.
חז״ל אומרים שהכתוב ״ויסב חזקיה פניו אל הקיר״ בא ללמד שהתפלל מקירות לבו.

הקב״ה שמע את תפילתו והוסיף לו חמש עשרה שנות חיים.

הלך חזקיה וביקש שוב מישעיה שיתן לו את בתו לאשה, ישעיה הסכים ונולדו לחזקיה שני ילדים, רבשקה ומנשה.

רבקשה מת בצעירותו.
בגיל ארבע עשרה נהיה מנשה מלך יהודה, לאחר שאביו חזקיה מת.
הוא היה רשע והכניס צלם לבית המקדש.

6:
יום אחד הגיע מנשה המלך אל סבו ישעיה הנביא, שאל אותו שלוש שאלות מקנטרנות על דברים שאמר ישעיה, דברים שלכאורה סותרים את מה שכתוב.

שאלתו הראשונה היתה, איך אתה התנבאת ״וראיתי את ה׳ יושב על כסא רם ונישא״, בעוד משה רבנו אמר ״כי לא יראני האדם וחי״?
עוד שתי שאלות שונות הוסיף ושאל מנשה את סבו.

ישעיה בחר שלא לענות לו כי העדיף שמנשה יהיה בחזקת שוגג ולא מזיד, ידע ישעיה שגם אם יענה ויסביר את שאלותיו, ימשיך מנשה נכדו ברשעותו במזיד, ועדיף שיהיה שוגג.

מה עשה ישעיה, ברח ממנשה נכדו ובעזרת אחד משמות הקודש נכנס ונבלע בתוך גזעו של עץ.

ניגש מנשה לעץ וניסר באקראי ללא אפשרות לדעת באיזה חלק של גופו של ישעיה יפגע המסור.

המדרש מספר שהוא חתך אותו בדיוק בפיו.
עונש זה הגיע לישעיה מידה כנגד מידה בגלל כמה מילים בהם קיטרג על עם ישראל.

7:
כתוב בישעיה (פרק ו׳ פסוק ה׳) ״ואמר (ישעיה), אוי לי כי נדמיתי (שאני הולך למות בגלל שראיתי פני שכינה) כי איש טמא שפתיים (בעל עברות) אנכי, ובתוך עם טמא שפתיים אנכי יושב, כי את המלך ה׳ צבאות ראו עיני״

ממשיך ישעיה ומספר: ״ויעף אלי אחד מן השרפים ובידו רצפה (גחלת) במלקחיים, לקח מעל המזבח, ויגע על פי (עם הגחלת) ויאמר הנה נגע זה על שפתיך וסר עוונך (שדברת רע על ישראל) וחטאתך תכופר״.

כתוב במדרש בשיר השירים (רבה פרק א׳) שנזף הקב״ה בישעיה הנביא, בנפשך אתה רשאי לומר ״כי איש טמא שפתיים אנכי״, אך על בניי אתה אומר שהם ״עם טמא שפתיים״ ?
בניי האהובים שאמרו ״נעשה ונשמע״, בניי האהובים שמקדשים אותי כל יום בוקר וערב באמירת קריאת שמע, על בניי אין לך רשות להוציא לעז!

שואל ה״באר משה מאושרוב״, הרי ישעיה התבטא על ישראל במילים הרבה יותר חריפות מאלו, בהפטרה שלנו השבת הוא אומר ״הוי גוי חוטא עם כבד עוון, זרע מרעים, בנים משחיתים..״ ועוד כהנה וכהנה, למה על דבריו אלו הקב״ה לא מעניש אותו?

מסביר, כשפונה ישעיה לעם ישראל כדי להוכיח אותם, אכן ככה צריך לדבר אליהם, בזעם.
אבל כשהוא בא לדבר על עם ישראל בפני הקב״ה, עליו לדבר עליהם רק דברי שבח, עליו לסנגר עליהם ולהגיד כמה הם טובים יחסית לעמים אחרים.

(דברים אלו שמעתי באחד משיעוריו המופלאים של הרב ברוך רוזנבלום שליט״א)

בברכת שבת שלום
עמירן דביר (דבורקין) הלוי