קולות לעיסה מציקים לכם? ייתכן ואתם סובלים ממיסופוניה
ב’ משתפת:
“בחלק משעות היום, אני נמצאת בסביבה עם אנשים סביבי ואוכלים לידי- נשמע תקין?
נכון! מותר לאנשים לאכול לידי. אבל יש כאלה שמשום מה לועסים בקול: קול נגיסת המלפפון, הקול הקריספי של הקרקר והלגימה הנשפנית- כל אלה פשוט מוציאים אותי מדעתי. אני הופכת להיות עצבנית, אני מתרכזת רק בקול המעצבן ולא מצליחה להתרכז בשום דבר אחר. לפעמים אני אפילו מרגישה מזה כאב ראש.
לא נעים לי להעיר ולבקש להפסיק
האם רק אני סובלת מהתופעה?”
•
עד כאן ב’ תארה תאור אופייני למיסופוניה.
מיסופוניה, הנגזרת מהמילים היווניות “מיסו” (שנאה) ו”פוניה” (צליל), היא מצב נוירולוגי המאופיין בתגובה רגשית עזה לצלילים ספציפיים. תגובות אלו יכולות לנוע בין אי נוחות וגירוי לכעס ופאניקה. מיסופוניה לא נחקרה יחסית, אך היא מוכרת יותר ויותר כמצב אמיתי שיכול להשפיע באופן משמעותי על חיי היומיום.
שלא כמו היפראקוזיס, הכוללת רגישות מוגברת למגוון צלילים, המיסופוניה מוגבלת בדרך כלל לרעשים ספציפיים. צלילי טריגר אלו הם לעתים קרובות גלובליים וחוזרים על עצמם, כגון לעיסה, הקשה או נשימה. אנשים עם מיסופוניה עלולים לחוות מודעות וציפייה מוגברת לצלילים הללו, מה שמוביל למצוקה משמעותית.
טריגרים נפוצים
הטריגרים למיסופוניה יכולים להשתנות מאוד מאדם לאדם. עם זאת, ישנם כמה צלילים שדווחו כנפוצים:
צלילי אכילה: לעיסה, נטיעה, לחיצת שפתיים.
רעשים שחוזרים על עצמם: לחיצת עט, הקשה בכף הרגל והצמדת אצבע.
קולות נשימה: רחרוח, נשימה כבדה ושריקת אף.
צלילים סביבתיים: אזעקות מכוניות, כלבים נובחים ותקתוק שעון.
תגובות רגשיות ופיזיות
הסימפטומים של מיסופוניה יכולים להיות גם רגשיים וגם פיזיים.
תגובות רגשיות נפוצות כוללות:
גירוי: תחושה קלה של רוגז או תסכול.
כעס: תחושה עזה יותר של זעם או עוינות.
חרדה: תחושת אימה או פאניקה בציפייה לצליל.
תגובות גופניות עשויות לכלול:
קצב לב מוגבר: התגובה הטבעית של הגוף ללחץ.
מתח שרירים: קפיצת אגרופים או לסתות.
הזעה: תגובה נפוצה ללחץ או חרדה.
אבחון מיסופוניה
אבחון מיסופוניה יכול להיות מאתגר, מכיוון שאין בדיקות סטנדרטיות. במקום זאת, אנשי מקצוע בתחום הבריאות מסתמכים על ראיונות ושאלונים עם מטופלים כדי להבין את טיבם והשפעתם של התסמינים. היסטוריה רפואית יסודית חיונית גם כדי לשלול מצבים אחרים כמו טינטון, היפראקוזיס או הפרעות פסיכולוגיות.
אפשרויות טיפול
אין תרופה למיסופוניה, אך טיפולים שונים יכולים לסייע בניהול התסמינים:
טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT): צורת טיפול זו יכולה לעזור למטופלים לשנות את דפוסי החשיבה והתגובות שלהם כדי להפעיל צלילים. CBT עשוי לכלול טיפול בחשיפה, שבו המטופלים נחשפים בהדרגה לקולות טריגר בסביבה מבוקרת.
טיפול בסאונד: הידוע גם בשם אימון שמיעתי, בטיפול זה משתמשים ברעשי רקע כדי להסוות את צלילי ההפעלה. מחוללי סאונד מותאמים אישית יכולים לעזור להפוך את צלילי הרקע לפחות בולטים.
טיפול תרופתי: אף על פי שאין תרופות מכוונות במיוחד למיסופוניה, חלק מהחולים נהנים מתרופות נוגדות דיכאון או תרופות נגד חרדה כדי לנהל את הסימפטומים.
שינויים באורח החיים: שינויים פשוטים כמו שימוש באטמי אוזניים, אוזניות מסננות רעשים או הימנעות ממצבי טריגר ידועים יכולים לספק הקלה.
קבוצות תמיכה וייעוץ: חיבור עם אחרים שחווים מיסופוניה יכול להציע תמיכה רגשית ואסטרטגיות התמודדות. ייעוץ יכול גם לסייע למטופלים ולבני משפחותיהם להבין את המצב והשפעתו.
אסטרטגיות התמודדות וניהול יומיומי
החיים עם מיסופוניה יכולים להיות מאתגרים, אך מספר אסטרטגיות יכולות להפוך את חיי היומיום קלים יותר ומנוהלים:
תקשורת: דיון גלוי במיסופוניה עם חברים, משפחה ועמיתים לעבודה יכול לטפח הבנה והתאמות.
טכניקות מיינדפולנס והרפיה: תרגולים כמו מדיטציה, נשימות עמוקות והרפיית שרירים מתקדמת יכולים לעזור בניהול תגובות רגשיות ופיזיות.
יצירת סביבה בטוחה: הקמת מרחב שקט ונוח בבית או בעבודה יכולה לספק מפלט מקולות טריגר.
* הכתבה אינה מהווה ייעוץ רפואי
Post Comment