זו סדרה בסדר. אפילו בסדר גמור. זאת בדיוק הבעיה
שתי בשורות משמעותיות ליוו את שידור פרק סיום העונה השנייה של “בית הדרקון”. הראשונה נגעה בסדרה עצמה – חשיפה כי עונתה הרביעית שלה תהיה גם האחרונה. השנייה נוגעת לסדרת בת אחרת של “משחקי הכס”, “האביר משבע הממלכות”, שכמה שניות מתוכה נחשפו לראשונה.
החדשות האלה משאירות קצת טעם של עוד רגע לפני שאנחנו נפרדים מווסטרוז לתקופה, אבל גם מזכירות לנו משהו שבתכל’ס כבר ידענו – “בית הדרקון” היא רק עוד מוצר אחד על פס הייצור, שלא יפסיק לפעול כל עוד יש מי שקונה את הסחורה שלו. טובה ככל שהיא תצליח להיות, “בית הדרקון” כנראה לא תהפוך ל”סמוך על סול” או “הטובות לקרב”. היא הייתה ונשארת לווין לסדרת האם, תוספת שלא לגמרי מצדיקה צפייה נפרדת ללא החיבור והקשר אליה.
זה לא שהיא סדרה לא טובה או לא מעניינת, וגם הרייטינג שלה עדיין אדיר (אם כי פחות מאשר בעונה הראשונה – ממוצע של 25 מיליון לפרק לעומת 29 בעבר). אבל אפילו אחרי 18 פרקים, “בית הדרקון” עדיין מרגישה כמו הרפתקת צד, לא הרבה מעבר. יש גם נסיבות מקלות, כמובן. ההשוואה ללהיט החד פעמי שבזכותו היא קיימת מגבילה מאוד את צעדיה ואת יכולתה להתבלט ולפרוש כנפיים באופן עצמאי. האורך המוגבל של המקור הספרותי שעל בסיסו נוצרה. העובדה שהיא כל כך יקרה ומורכבת להפקה עד שהיא מחייבת הפסקות גדולות יחסית בין עונה לעונה פוגעת ביכולת שלה לתפוס מומנטום.
אלה הסברים חלקיים שבסופו של דבר מתגמדים מול הבעיה הגדולה שלה – היעדר הכריזמה, האוּמף, האקס פקטור, תקראו לזה איך שתרצו. “בית הדרקון” היא, נכון לעכשיו, סדרה בסדר גמור. לרגעים טובה. אולי אפילו טובה מאוד. היא פשוט לא מלהיבה, ממכרת, מסעירה, מהפנטת ושאר תארים סקסיים ש”משחקי הכס” זכתה להם מצופיה כמעט מיד. היא סבבה והכל.
Post Comment