עודד בן עמי, עוד לא הבנת? שום מנהיגים לא יבואו
אולי בשעות הקרובות זה ישתנה, אבל נכון למועד כתיבת שורות אלה, הטילים האיראנים עוד נחים בטהראן. סוף העולם עוד לא בא, אך ערב מתוח נוסף ירד על המזרח התיכון המקולל.
בינתיים, בערוצי הטלוויזיה המרכזיים, נגלית מדינה שממתינה לאסון, ומנסה להתמודד עם חרדה עמוקה מפני מתקפת “התגובה” – שאיש אינו יודע מתי תגיע, איך ומאיפה. זה נוח: יש בעצם שני סיפורים שהטלוויזיה יודעת לספר טוב – הכישוף הקסום של סינדרלה, והרגע שבו היא בורחת בבהלה כשהוא פג. העושר, הפאר, המטעמים וההצלחה – והרגע שבו הפנטזיה על כל אלה מתפוררת לתוך סיוט. בפריים טיים, בתוכניות הריאליטי הנוצצות, מככב הסיפור הראשון. עכשיו זה תור הסיפור השני.
בחדשות 13 מגלים: בחיפה מפעלי המפרץ המזוהם התבקשו לדלל חומרים מסוכנים מחשש לתקיפה, וקשישים התבקשו לאגור תרופות לתקופה ארוכה. במקביל, הציבור מסתער על גנרטורים. התמונה שחורה: לא חשמל, לא תרופות, והיערכות לקטסטרופה כימית. וכמובן: השבתת התעופה. אפילו שלומי זפרני, סמנכ”ל בכיר באל על, לא יודע להגיד לנגה ניר נאמן אילו בקשות החברה מקבלת יותר – עזרה לחזור לארץ, או עזרה להימלט ממנה.
בכאן 11 ממחישים שבכל מה שנוגע לחרדה המתפתחת, הרע מכל עוד לפנינו. העתיד נשמע מפחיד ומדכא. משרד החינוך, שמבין שאין לו שום יכולת להתמודד עם משבר בריאות הנפש, מצפה שבוט מבוסס בינה מלאכותית יעזור לו לאתר צורך בסיוע נפשי. אבל מה הטעם לתכנן בכלל קדימה, כשבינתיים, מומחים מזהירים בכתבה מיוחדת ש”המלחמה אצלנו עלולה להוביל לעימות עולמי”. אין סיבות לאופטימיות.
Post Comment