כך עם ישראל נלחם עם חמלה / עמירן דביר
1:
״וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה״.
הרמב״ן כותב שאלו היו נשיאי השבטים החדשים שהחליפו את קודמיהם שמתו בגזרת המרגלים.
״זה הדבר אשר צוה ה׳״.
היכן כתוב שציוה הקב״ה את הדברים הללו?
מסביר הרמב״ן שדברים אלו מסתמכים על האמור בהמשך (בפסוק י״ז): ״אֵלֶּה הַחֻקִּים אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ בֵּין אָב לְבִתּוֹ בִּנְעֻרֶיהָ בֵּית אָבִיהָ״.
מדוע נסמכה פרשת ״נדרים״ למלחמת ״מדיין״?
ר׳ אלעזר, בעל ה״מעשה רוקח״ לומד מסמיכות זו שבשעת צרה, יכול אדם לנדור משהו לקב״ה כדי לקבל את עזרתו.
2:
״ויצבאו על מדין, כאשר ציוה ה׳ את משה ויהרגו כל זכר״.
בפסוק זה, מסביר ה״ספרי״, יש עניין חשוב של חמלה.
הקב״ה מצווה להקיף את ה״מדיינים״, אך ורק משלושה כיוונים, את הרביעי יהיה עליהם להשאיר פתוח, כדי שמי שירצה לברוח ולהנצל ממוות, יוכל לעשות זאת ללא פחד.
המשך הפסוק: ״ויהרגו כל זכר״ – מדבר על אותם אלו שהעדיפו להשאר ולהלחם בישראל.
החמלה בציווי הקב״ה אכן עזרה לעם המדייני שלא יהיה מושמד לגמרי, שכן בימי ״גדעון״, נלחמו בהם ישראל שוב פעם. (עמק הנצי״ב).
כך כותב הרמב״ן: ״שנצטוינו כשנצור על עיר להניח אחת מן הרוחות בלי מצור, שאם ירצו לברוח יהיה להם דרך לנוס משם, כי בזה נלמד להתנהג בחמלה אפילו עם אויבינו בעת מלחמה, ובו עוד תיקון שנפתח להם פתח שיברחו ולא יתחזקו לקראתנו, שנאמר: ״ויצבאו על מדין כאשר צוה ה׳ את משה״.
3:
בספר ״תורה תמימה״, מביא גם את דברי ה״ספרי״ שאומר: ״ויצבאו, הקיפוה מד׳ רוחותיה.
ר׳ נתן אומר, נתן להם רוח רביעית כדי שיברחו״ ומביא את דברי הרמב״ם (פ״ו – מלכים) להלכה, כשצרין על עיר לתפסה, אין מקיפין אותה מארבע רוחותיה, אלא רק משלוש, כדי להשאיר מקום למי שרוצה לברוח ולהמלט על נפשו.
הרמב״ם גם הוא לומד דין זה מהפסוק: ״ ויצבאו על מדין, כאשר ציוה ה׳ את משה ויהרגו כל זכר״.
אך מוסיף שדין זה, מפי ה״שמועה״ למדו.
בספר ״תורה תמימה״ הקשה כמה שאלות.
א: מדוע פסק הרמב״ם דווקא כמו ר׳ נתן וכנגד חכמים?
ב: על איזו שמועה מדבר הרמב״ם, ממנה למד את הדין הזה?
ג: מאיפה ר׳ נתן למד את הדין הזה?
מתרץ, ע״פ מה שכתוב בירושלמי (שביעית פ״ו ה״א): שלוש פרסטיניות (הודעות) שלח יהושע לעמים שישבו שם בטרם נכנסו לארץ ישראל.
אחת מהן היתה, כל מי שחשקה נפשו להנצל מהמלחמה עם ישראל, רשאי לברוח מבלי להלחם.
לכאורה יש לשאול, מהיכן למד יהושע דברים אלו, מי אמר לו לנהוג כך?
צריכים לומר שיהושע למד דברים אלו ממלחמת משה עם מדין.
ר׳ נתן סמך דעתו על הירושלמי ב״שביעית״, ומכיון שסתם ברייתא כר׳ נחמן, פסק הרמב״ם כמוהו.
עכשיו מובנים גם דברי הרמב״ם, שלמדו דין זה מפי ה״שמועה״, היא השמועה על המכתבים ששלח יהושע לעמים.
עד כאן דברי ה״תורה תמימה״.
4:
במלחמה זו של ישראל ב״מדיין״, מצווה הקב״ה על משה להוביל את המלחמה החשובה הזאת, היא גם תהיה משימתו האחרונה בטרם ימות.
מה מיוחד במלחמה זו שזקוקים ישראל למשה בעצמו, ומדוע מתנה הקב״ה את הסתלקותו של משה, במלחמתו במדיין?
עוד צריך להבין, מדוע שלא כמו בשאר המלחמות, במלחמת ״מדיין״ השתתפו גם שבט לוי.
ה״אור החיים״ הקדוש מסביר, מדוע דווקא ״אלף למטה״ ולא יותר, הכיצד יוכלו שניים עשר אלף לוחמים לנצח את המדיינים שמספרם רב יותר.
מלחמה זו היא רוחנית, היא באה כנקמה על הנזק הרוחני שהזיקו מדיין לישראל בעניין ״בעל פעור״.
למלחמה זו זקוקים לשניים עשר אלף צדיקים, שלא חטאו אפילו במחשבה בעניין ״בעל פעור״.
מספר זה של צדיקים, וודאי יוכל לגבור על מדיין במלחמה רוחנית.
לפי דברים אלו של ה״אור החיים״ הקדוש, נוכל גם להבין מדוע זקוקים ישראל דווקא למשה.
מי מתאים יותר ממנו להלחם מלחמה רוחנית.
כעת אפשר להבין מדוע במלחמה זו, זקוקים ישראל גם לשבט לוי.
בשאר מלחמות ישראל שהיו גשמיות, לא היה צורך בשבט לוי, חוזקם הוא רק במישור הרוחני.
שבוע מקסים לכולם
עמירן דביר (דבורקין) הלוי
Post Comment