פירות הקיץ כבר כאן וגם התולעים | האם בהלכה יש תולעים שמותרים באכילה?

בפתחם של דברים: הלכות תולעים הן מההלכות הסבוכות והמצויות ביותר שדשים בהן השכם והערב רבנים ומורי הלכה ידועים לצד חוקרים תורניים ומהם תמצא הוראה לישראל. הדברים נכתבים כאן מקופיא ולעורר הלב המתעניין, וחלילה אין בהם כדי לקבוע מסמרות לכאן ולכאן.
השרצים בתורה
מצווה מהתורה שלא נאכל שרצים, שנאמר (ויקרא יא, מג-מד): “אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ, וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם. כִּי אֲנִי ה’ אֱלוֹהֵיכֶם וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי, וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ”.
>> למגזין המלא – לחצו כאן
שלושה סוגי שרצים ישנם: שרצי המים, שרצי הארץ, ושרצי העוף, ועל כל אחד מהם התורה צוותה בנפרד.
שרצי המים
כך כתב מרן בשולחן ערוך (הלכות תולעים סימן פ”ד):
שרצים הגדלים במים שבכלים ושבבורות שיחין ומערות שאינם נובעים מותרים אף על פי שאין להם סנפיר וקשקשת לפיכך שוחה ושותה מהם ואינו חושש לשרצים שבהם אם יזדמנו לתוך פיו.
שרצי המים האסורים היינו במרחבים שבהם הם יכולים לשרוץ. כלומר לנוע למקומות גידול נוספים ולהתרבות אבל שרצים שגדלו במים-עומדים הנמצאים בבורות ובמערות, כל זמן שהשרצים לא יצאו מהם, הם נחשבים כחלק מהמים ואין בהם איסור, ומותר לשתות מהם למרות שהשרצים בתוכם.
מקור ההיתר לשרץ המים הוא מן התורה (ויקרא יא ט-י חולין ס”ו) נלמד דין זה מייתור המילים תאכלו מכל אשר במים למעט באיסור האכילה של שרץ המים בורות שיחין ומערות ולרבות חריצין ונעיצין הדומים יותר לימים ונחלים.
שרצי הארץ – שלא שרצו בחובר
שרצי הארץ ושרצי העוף האסורים הם השרצים שגדלים על הארץ ועל כל מה שמונח על הארץ, שנאמר (ויקרא יא, מא): “וְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ שֶׁקֶץ הוּא לֹא יֵאָכֵל”.
השורץ על הארץ” – פרש רש”י (חולין סז) להוציא את היתושין שבכליסין ושבפולין ואת הזיזין שבעדשים שהרי לא שרצו על הארץ אלא בתוך האוכל אבל משיצאו לאויר ושרצו הרי נאסרו.
וכן תולעים הגדלים בפירות או בירקות כשהם מחוברים עדיין לארץ או לקרקע, אף על פי שלא פירשו התולעים לחוץ, אסורים מן התורה, שנאמר: שרץ השורץ על הארץ (והפרי עדיין מחובר לארץ)
להלכה נפסק בשולחן ערוך ששרצים ששרצו בפרי מחובר לקרקע אסורים באכילה, פרט למקרה שבו השרץ כלוא בתוך הפרי ומעולם לא זז. ולכן תולעים שנמצאים בתוך פולים ואפונים, והקליפה משחרת עליהם מבחוץ, אין לאוסרם, לפי שהן מונחות במקום צר ואינם בכלל השרץ השורץ על הארץ, כל זמן שלא ריחשו. אך דעת הרמ”א להחמיר אף שלא ריחשה [הליכות עולם חלק ו’ עמוד רס].
שרצי הארץ – בפירות תלושים
אבל שרצים שהתפתחו בתוך פירות תלושים, או בתוך בשר, דג וגבינה, כל זמן שהם זוחלים בתוכם ולא יצאו החוצה – אין בהם איסור, כי הם לא נמצאים במקום שבו הם יכולים לשרוץ.
איסור שרצים נאמר דווקא בשרץ השורץ על הארץ, ולכן שרץ שנברא בתוך הפרי אין איסור מהתורה לאוכלו כל זמן שלא יצא אל מחוץ לפרי. וכאמור נחלקו הראשונים (בדינו של שמואל) האם דין זה נאמר רק על שרצים בפרי התלוש מן הקרקע או גם בשרצים שנוצרו בפרי בזמן חיבורו לקרקע.
וכן פירש רש”י (שם בחולין) שורץ על הארץ קרינא ביה אבל (קישוא ש)התליעה בתלוש ,לאו שורץ (על הארץ) הוא עד דנפיק מיניה (עד שהשרץ יצא מן הקישוא) ומהלך על גבי הקרקע.
במה דברים אמורים, בזמן שהשרץ עדיין לא פירש מהפרי והוא בתוכו, אבל אם פירש מהפרי, אפילו לא הגיע לארץ אלא שמת באוויר קודם שהגיע לארץ, אסור. ואפילו לא פירש כולו מהפרי אלא מקצתו. או שלא פירש אלא על הפרי או על הגרעין שבתוכו, או שפירש מפרי לפרי אסור.
למעשה רבים נהגו היום להחמיר בכל נושא התולעים בפרט במקום שיש ספק אם השרץ שרץ על הארץ כי הרי זה ספק איסור דאורייתא ומחמירים לאסור.
תולעים בחסה
רבנו חננאל בפסחים (קטו:) מבאר שהחיוב להטביל את המרור בתוך החרוסת בליל הסדר – משום הטבעת התולעים הנמצאים במרור:
צריך לשקיעה (את המרור בחרוסת) משום ‘קפא’: כדי שתמות הקפא שבאותו הירק מן החומץ שבחרוסת. פירוש קפא – תולעת, דתניא בתוספתא דתרומות האוכל תולעים שבעקרי אילנות ואת הקפא שבירק חייב. (ועיין בתוס’ וברשב”ם שם) והביאו בשבלי הלקט והוסיף ע”ז – לפי שעכשיו הוא בלילה שמא לא יראה אותו, והחרוסת הרפואה שלו שמונעתו להזיק עכ”ל.
עד הערינג
בעשור הקודם רעש עולם הכשרות בדבר המעוררים על תולעים שנמצאים בדג הערינג, ההערינג נגוע מאוד בתולעי אניסאקיס בדפנות ובבשר הדג, השקו”ט היה ב-דג מלוח שלם כלומר הדג המלוח שנמכר עם הבטן והמעיים שלמים. לעומת האיסור שיצא מחברי הבד”ץ של העדה החרדית, האב”ד המיתולוגי של בני ברק דאז משה יהודא ליב לנדא זצ”ל יצא נגד המועררים ובמאמר מפורסם דחה את טענתם מכל וכל .
וכך כתב:
דג המצוי בכל מקום והוא דג הערינג (המכונה דג מלוח) בצורות שונות של מליח כבוש ומעושן ולדברי המעוררים הנ”ל יש להמנע מאכילת הדגים הללו מחמת התולעים לפנינו יתבאר בס”ד שאין כל חשש באכילתן מצד הדין ומנהג ישראל שהיו אוכלים הדגים הללו מימים ימימה תורה היא ולימוד היא צריכה וכו’ מפרםמי האיסור לצערנו הגדול מרמזים כי המדע חושף שאין תולעים שמתהווים בבשר הדג וכל התולעים באים מבחוץ.
מי כאן בעה”ב?
הרב לנדא קובל על כך שהמעוררים מסקים הלכה נגד הקדמונים מן המדע:
כלומר קיימת מחלוקת בין דברי חז”ל והמדע יהיה הקובע לאיסור נגד דברי חז”ל רחמנא לשיזבן מדעתם אשר בכל הדורות ובכל תפוצות ישראל אכלו דג הערינג וגדולי ישראל בעלי רוח הקודש וחוש הריח בכשרות המאכלים אכלו מהם ובודאי שלא התריעו לאחרים שלא לאכלם האריז”ל הב”י השל”ה הבעש”ט (*) וכו’ וכו’ לא שמענו מנהג של אחד קדוש מהם שימנע מאכילת הדגים הללו ברור שלומר שכל אותם גדולי ישראל לא חלו ולא מרגשו בבעיות שבדגים הללו יש בזה חסרון באמונת חכמים. התחממות גלובלית ואור כחול
הרב לנדא מציג את טענת האוסרים:
מפרמסי האיסור מנסים להסביר כי התולעים נבלעים ע”י הדגים וחודרים לבשר מדרכי העיכול של הדג אלא שהם חודרים לבשר רק במצב של התחממות וכל זמן שהדג במצב קר אינם חודרים כך רוצים להסביר את החילוק שבין דורנו לדורות הקודמים.
כלומר, בדורות הקודמים טרם שנתגלה החשמל היו אפשרויות קירור יותר מבדורנו…(?)
אור כחול הסבר נוסף:
הסבר נוסף שמעתי כי התולעים נראים רק בחדר חשוך תחת מנורה כחולה ובדורות הקודמים לא היו להם מנורות כאלו ולכן לא ידעו שאוכלים איסורי דאורייתא של שקצים.
ביצי תולעים מותרים
לסיכום כותב הרב לנדא:
כשנמצאים תולעים בבשר הדג אין בו בית מיחוש שלפי קבלת חז”ל ברור לנו שלא באו מעלמא וכן לפי השערת החוקרים הדגים בלעו את ביצי התולעים שמותרים באכילה מן הדין ולא את התולעים עצמם והתולעים מעולם לא רחשו על הארץ ולא נאסרו ואם נמצאים תולעים בקרבי הדגים אף שגם בזה יש לצדד לקולא לפי השערת החוקרים מ”מ יש מקום לבעל נפש להחמיר שלא לאכול הקרביים הללו. (קובץ תורני פעמי יעקב ח’ ע”ד)
תולעים בטעם
על הגאון רבי יהונתן אייבשיץ זצ”ל מספרים שפעם שאל אותו הנסיך איך אתם יש לכם דינים שאינם מתיישבים על פי השכל וההיגיון ואין להם טעם שהרי אצלכם תולעת שפירשה מן הפרי יש לה דין שרץ השורץ על הארץ וחייבים עליה כמה מלקות ואם לא פירשה מן הפרי חשובה היא כהפרי ואינה אסורה ואיך השכל יסבול דבר זה שלכאורה מה נשתנה גוף התולעת ברגע זו שפירשה?
כששמע הרב את שאלתו לקח מעל השולחן כף ריקה ואמר לנסיך שירוק בתוכה וירק הנסיך בתוכה ותיכף ומיד אמר לו הרב שיחזיר את הרוק לתוך פיו אך הנסיך מיאן בטענה שזה מאוס עליו אמר לו הרב מדוע הרוק מאוס עליך והרי ברגע זה הרוק היה בתוך פיך ומה נשתנה בהיותו בתוך הכף השיב לו הנסיך שברגע שהרוק פרש מפיו נעשה מאוס עליו.
>> למגזין המלא – לחצו כאן
(*) בשם הרה”ק ר’ יצחק מנסכיז זצ”ל שהבעש”ט זלה”ה אמר שמן השמים נתנו לו ברירה לדור בנעמרוב או במעזיבוז או בעיר שלישית ובחר במעזיבוז ששכיחים שם דגים ויקל לו להשיגם לש”ק.
(**) גביר אחד בשם הירש ליב היה פעם בחמשה עשר בשבט אצל הצדיק הרמ”מ מקוצק ציוה הצדיק לתת לו בתורת כיבוד דג מלוח הביאו את הדג המלוח והצדיק הוציא ממנו את הביצים שקורין רויגין נתנם להגביר ואמר: הירש לייב עס רויגין”‘ = אכול ביצי דגים. צליל המילים היה כמו אתרוגין והשומעים לא הבינו פתרון הדברים באותה השנה היתה מלחמה בעולם הדרכים היו משובשות בגייסות ואי אפשר היה לפני חג הסוכות להשיג אתרוגים הירש לייב היה אז בחוץ לארץ ועלה בידו להשיג אתרוג מהודר מאוד הביאו בשלום להצדיק מקוצק אמרו החסידים זהו שרמז הצדיק בחמשה עשר בשבט שכן כתוב בספרים שבחמשה עשר בשבט יש להתפלל על אתרוג כשר