התפילה המיוחדת של מחבר השיר – “ריבון העולמים ידעתי…”

ליארצייט של רבי מאיר מאפטא – כ”ה תמוז
מחבר התפילה והשיר – “ריבון העולמים ידעתי…”
רבי מאיר מאפטא כיהן כרב העיר סטאבניץ, ולאחר פטירת ה’אוהב ישראל’ מאפטא, עבר לכהן במקומו בעיר אפטא.
ריבון העולמים – אני רק בידך!
השיר ‘ריבון העולמים ידעתי שהנני בידך לבד…’ נותן שלווה ורוגע.
התפילה נכתבה בזמנים שחי בעוני נורא, עד שבזמן שהקור שרר בביתו, היה מתפלל לקב”ה: “או שלמאיר יהיה מעות לקנות עצים להסקה, או שהקור יפסק” – ומיד נפסק הקור.
פעם אחת, נכנס לביתו ראה את אשתו בוכה… ניחם אותה ואמר:
“זה היה הניסיון האחרון, ובקרוב נאכל מקערה של כסף”.
כשרבי דוד מלעלוב ביקר בביתו, וראה את מצבו הקשה אמר לו:
יבואו ימים, ועל שולחנך ישפך יין רב כמים.
אכן, לאחר זמן קיבל את הרבנות בסטאבניץ, וקיים את התורה מעושר…
גם דוד המלך כתב את פרקי התהילים מתוך הקושי שעבר, הצער והצרות, אבל, ברוב הפעמים:
הישועה מגיעה, דווקא – כשהמצב חסר סיכוי!
רגעי הצער וה’אין אונים’ גורמים לשחרר, ולהרים עיניים לשמים להסכים להרגיש – תלות מוחלטת בקב”ה, והתפלל:
ריבון העולמים, אם אתה לא תושיע אותי – אין מי שיושיע אותי!
בעל ‘תפארת שלמה’ הרב הקדוש מראדאמסק, היה אומר את תפילת ‘ריבון העולמים’ בכל יום ערב ובוקר, ואמר שתפילה זו היא:
“סגולה נוראה – לפרנסה והצלחה לאומרה בכל יום” (נדפס ב’אור לשמים’ מהדורת תרע”ד).
הפרנסה וההצלחה מוזכרים בתפילה?
הפרנסה וההצלחה – אינם מוזכרים בתפילה זו! אם כן:
איך התפילה סגולה לפרנסה והצלחה?
תפילת ‘ריבון העולמים’ היא בקשה מעומק הלב:
להכיר שמציאות ה’, היא – המציאות היחידה בעולם!
וטוב להתקרב ולהיות תלוי במי שבאמת יכול להושיע, ואותו ראוי לעבוד, כפי שמזכיר בספרו:
מעשי האדם מורידים את השפע מהשמים – לעולם המעשה!
התפילה וחיזוק האמונה, פותחים לך את ‘צינורות’ השפע, ולכן, תפילה זו היא:
סגולה נוראה – לפרנסה ולהצלחה! ונבאר קטע קצר מתפילתו…
אני בידייך – בלבד!
“רִבּוֹן הָעוֹלָמִים – יָדַעְתִּי כִּי הִנְנִי בְּיָדְךָ לְבַד! כַּחֹמֶר – בְּיַד הַיּוֹצֵר”.
אני יודע ומאמין, שאני אך ורק בידיים שלך, שלך – לבדך!
נראה שהעולם מתנהל עפ”י ה’טבע’ או כפי שמקובל, ולכן, לפעמים אפסה תקווה. רבי מאיר מחזק את ההכרה שהקב”ה הוא המציאות היחידה בעולם ו’אין עוד מלבדו’, והוא יכול לעשות:
כל מה שחפץ ורוצה, וטבע ו’מעל’ הטבע – אצלו זה אותו דבר.
ולכן: התפילה מחדירה ללב את האמון והבטחון המוחלטים בבורא עולם!
ואין אף אדם שיכול לעזור לך – חוץ מהקב”ה, כפי שכתב:
“וְאִם גַּם אֶתְאַמֵּץ בְּעֵצוֹת וְתַחְבּוּלוֹת,
וְכָל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל יַעַמְדוּ לִימִינִי לְהוֹשִׁיעֵנִי וְלִתְמֹךְ נַפְשִׁי:
מִבַּלְעֲדֵי עֻזְּךָ וְעֶזְרָתְךָ אֵין עֶזְרָה וִישׁוּעָה”.
גם אם אתה חכם ומוכשר, עם עבר של הצלחות, פרוטקציה וקשרים, ואלוף הקומבינות, וכל העולם יעזור לך, עדיין:
“מִבַּלְעֲדֵי עֻזְּךָ וְעֶזְרָתְךָ אֵין עֶזְרָה וִישׁוּעָה” – ‘אין עוד מלבדך’!
מה הדרך הבטוחה לישועה?
הישועה יכולה להגיע, רק אם תאמין באמונה שלמה וחזקה:
שאין שום מציאות בעולם שיכולה לעזור – חוץ מה’ יתברך!
בקש מהקב”ה, שברחמיו הרבים ומתנת חינם:
עֻזְּךָ וְעֶזְרָתְךָ – יגלה את כוחו ועוזו, גבורתו ותפארתו, ויוכיח:
שכל כוח אחר שנראה שולט בעולם, אינו אלא – תעתוע ודמיון!
בימים אלו, שבכל יום מתחדשים דברים… חיזוק האמונה והתפילה הם החמצן שיחיה אותך, ומדגיש רבי מאיר מאפטא בספרו ‘אור לשמים’ שתיקון הדור יהיה:
“ע”י אמונה, שמאמינים באלוהי עולם – ובאמונתם יחיו”!
ומי שמכניס את הקב”ה לחייו כ’שותף’ פעיל, חי את המילים:
“מבלעדי עוזך ועזרתך, אין – עזרה וישועה” – ישועתו מגיעה!
‘חוף מבטחים’ – ידיו הרחומות של בורא עולם!
כשאתה בטוח שאף אחד לא יכול לעזור לך, אתה פונה לקב”ה ואומר לו שרצונך לעבוד אותו, ואתה רוצה:
“למסור עצמו בידי השי”ת, ושאין ביכולתו לעשות מאומה! רק השי”ת – ינהיג אותו” (‘אור לשמים’ פר’ בא).
“טעמו וראו כי טוב ה’…”
הם – חפצים להרע, אבל – אתה שולט יחיד!
לפעמים, הקושי מביא את האדם – ‘עד הקצה’…
והוא מבין שאין שום פתרון בדרך הטבע, ויותר מזה:
“וְאִם חָלִילָה יַחְפְּצוּ כֻּלָּם לְהָרַע”.
אם תאמין שרק הקב”ה מוזיז מהלכים, גם תאמין – שאף אחד לא יכול להרע לך, ותפילתך תהיה:
“אַתָּה בְּחֶמְלָתְךָ תָּשִׂים עֵינֶיךָ עָלַי, וְתַשְׁקִיף עָלַי לְטוֹבָה – מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ”.
הרפה! סמוך על רחמי ה’ וחמלתו הרבה – ותוושע!
כדאי להגיע לזה, צריך:
לצאת מהשכל, ולעלות – לעולם האמונה!
בעולם האמונה – הטבע לא שולט! וכך תזכה:
לישועות וניסים – מ’על’ הטבע!
זאת הדרך להתגבר על כל מכשול, ולזכות לניסים ‘אראנו נפלאות’! רק תודה ותהלל, מתוך:
שמחה ושלווה אמיתית, ואהבה תמימה ב’ריבון העולמים’.
תהיה נחשון – כל ים יקרע לך!
לפני קריעת ים סוף, בני ישראל הגיעו ‘עד הקצה’, לא ראו שום פתרון למצבם, אומר רבי מאיר מאפטא:
“ונלאו למצוא פתח להצלת נפשותם! וייראו מאוד!”
אבל: “וזה היה סיבת ישועתם!”
במסלול החיים רואים, שאם הישועה הטבעית רחוקה:
“אז, ממנו יתברך יוושע – תיכף ומיד בלי איחור” (פר’ בשלח).
יש כאן – הבטחה גדולה ועצומה! שפועלת, אם אתה – מאמין ובוטח!
והתוצאה? “הִנֵּה חֲבָלִים נָפְלָה לִי בַּנְּעִימִים, וִישׁוּעָתִי בָּאָה – וְעֶזְרָתִי תִגָּלֶה”.
תפתח את העיניים ותראה – את האמת!
ממשיך בתפילתו המדהימה ‘ריבון העולמים’:
“לָכֵן עָזְרֵנִי רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, לִהְיוֹת עֵינַי פְּתוּחוֹת לִרְאוֹת תָּמִיד אֲמִתּוּת הַדָּבָר הַזֶּה!”
כדי להתמיד בדרך האמונה, צריך להחדיר את האמונה חזק בלב:
“וִיהִי תָּקוּעַ וְקָבוּעַ אֱמוּנָתְךָ בְּלִבִּי – בְּכָל עֵת”!
ולהמשיך לבקש בתמידות:
“לְבַל אָסוּר – לֹא בְדִבּוּר! וְלֹא בְמַעֲשֶׂה! וְלֹא בְמַחְשָׁבָה! לַעֲבֹד זוּלָתְךָ חָלִילָה”!
שלא אטעה, במחשבה דיבור ומעשה… כי:
אין אני רוצה לעשות שום דבר שנוגד את רצונך!
ומבקש שנפשי תרדוף רק אחרי רצונך הטוב, אז אזכה:
וִישׁוּעָתִי בָּאָה, וְעֶזְרָתִי תִגָּלֶה”.
לסיום, כדאי לזכור – יש קושי? אתה כבר יודע:
איך הופכים קושי לישועה…
ישועת ה’ כהרף עין, אמן!
לע”נ רבי מאיר מאפטא בן רבי שמואל וצירל (נצר לש”ך) זכותו תגן על כלל ישראל, ויזכו לביאת המשיח וגאולה ברחמים, אמן! תפילת רבי מאיר מאפטא – ‘ריבון העולמים’
רִבּוֹן הָעוֹלָמִים יָדַעְתִּי כִּי הִנְנִי בְּיָדְךָ לְבַד כַּחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר. וְאִם גַּם אֶתְאַמֵּץ בְּעֵצוֹת וְתַחְבּוּלוֹת וְכָל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל יַעַמְדוּ לִימִינִי לְהוֹשִׁיעֵנִי וְלִתְמֹךְ נַפְשִׁי, מִבַּלְעֲדֵי עֻזְּךָ וְעֶזְרָתְךָ אֵין עֶזְרָה וִישׁוּעָה.
וְאִם חָלִילָה יַחְפְּצוּ כֻּלָּם לְהָרַע אָז אַתָּה בְּחֶמְלָתְךָ תָּשִׂים עֵינֶיךָ עָלַי וְתַשְׁקִיף עָלַי לְטוֹבָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ. הִנֵּה חֲבָלִים נָפְלָה לִי בַּנְּעִימִים, וִישׁוּעָתִי בָּאָה, וְעֶזְרָתִי תִגָּלֶה.
לָכֵן עָזְרֵנִי רִבּוֹן הָעוֹלָמִים לִהְיוֹת עֵינַי פְּתוּחוֹת לִרְאוֹת תָּמִיד אֲמִתּוּת הַדָּבָר הַזֶּה, וִיהִי תָּקוּעַ וְקָבוּעַ אֱמוּנָתְךָ בְּלִבִּי בְּכָל עֵת לְבַל אָסוּר לֹא בְדִבּוּר וְלֹא בְמַעֲשֶׂה וְלֹא בְמַחְשָׁבָה לַעֲבֹד זוּלָתְךָ חָלִילָה, כִּי אִם תִּרְדֹּף נַפְשִׁי רְצוֹנְךָ הַטּוֹב בֶּאֱמֶת.
גַּם עָזְרֵנִי לְבַל יָמוּשׁ מֵרַעְיוֹנַי וּמִלִּבִּי גְּדֻלָּתְךָ וּגְבוּרוֹתֶיךָ וְהוֹפָעַת חִיוּתְךָ בְּכָל רֶגַע, וְקֹטֶן עֶרְכִּי בֵּין מַעֲשֶׂיךָ, וּמַה נֶּחְשָׁב אֲנִי בֵּין יְצוּרֶיךָ, וּכְאַיִן אֲנִי נֶגֶד בְּרוּאֶיךָ אִם גַּם הָיִיתִי נָקִי מִכָּל חֵטְא, וּמַה גַּם כִּי עֲוֹנוֹתַי רָבוּ לְמַעְלָה רֹאשׁ נְקַלֹּתִי מִכָּל בְּרוּאֶיךָ כִּי הֵם עוֹשִׂים רְצוֹנְךָ אֲשֶׁר לְכָךְ נוֹצְרוּ וַאֲנִי בְּגֹבַהּ לִבִּי מְתֹעָב בְּעֵינֶךָ.
וְעָזְרֵנִי לִהְיוֹת מִדַּת הַכְנָעָה וְשִׁפְלוּת רוּחַ דָּבוּק בְּלִבִּי וּבְרַעְיוֹנַי בְּכָל עֵת וּבְכָל רֶגַע, וְתִהְיֶה יִרְאָתְךָ עַל פָּנַי לְבִלְתִּי אֶחֱטָא, וְיִשְׂמַח לִבִּי תָמִיד בְּךָ אֲשֶׁר בְּרָאתַנִי לִכְבוֹדְךָ, וְאַהֲבָתְךָ תִּבְעַר בְּקִרְבִּי, וּמֵחָכְמָתְךָ תַּאֲצִיל עָלַי לִהְיוֹת נֶגֶד עֵינַי גְּדֻלָּתְךָ וּגְבוּרָתֶךָ וּמִעוּט עֶרְכִּי וְחֶסְרוֹן בִּינָתִי, וְלֹא יִגְבַּהּ לִבִּי, וְלֹא אֶרְדּוֹף אַחַר הַכָּבוֹד וּגְדֻלָּה וְעֹשֶׁר כִּי אִם תִּכְסֹף נַפְשִׁי לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ הַיָּשָׁר בְּעֵינֶיךָ.
וְאֶהְיֶה מוּכָן בְּכָל רֶגַע לִמְסֹר נַפְשִׁי רוּחִי וְנִשְׁמָתִי וְגוּפִי וּמְאֹדִי עַל קְדֻשַּׁת שְׁמֶךָ, וְהָסֵר כָּל הַמָּסָכִים הַמַּבְדִּילִים בֵּינִי לְבֵינְךָ, וְהַחְזִירֵנִי בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ. וְיֻנְעַם לִי כָּל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי וְלֹא יְבַלְבְּלֵנִי שׁוּם עִנְיָן מֵעֲבוֹדָתְךָ הָאֲמִתִּית, וְלֹא תַעֲלֶה קִנְאַת אָדָם עָלַי וְלֹא קִנְאָתִי עַל אֲחֵרִים, וְלֹא אֶתְאַוֶּה לְשׁוּם דָּבָר זוּלַת רְצוֹנְךָ,
וְהוֹרֵינוּ דֶּרֶךְ חֻקֶּיךָ לְעָבְדְּךָ בְּלֵב נָבָר וְזָךְ וּבְשִׂמְחָה וְרוּחַ נְמוּכָה וּבְאַהֲבַת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, וְיִתְקַדֵּשׁ שִׁמְךָ עַל יָדִי וְעַל יְדֵי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת וְלֹא יִמָּצֵא פְּסוּל בָּנוּ חָלִילָה, וְנִנָּצֵל מֵחִלּוּל הַשֵּׁם.
וְנִזְכֶּה לַעֲסֹק בְּתוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ בִּתְמִידוּת מִתּוֹךְ הַרְחָבָה, בִּתְשׁוּבָה וּבְדַעַת וּבְשִׂמְחָה וְלֵב טָהוֹר, וְנִשָּׁמֵר מִכָּל חֵטְא וּמִכָּל עָוֹן, וְנִשְׂמַח בְּדִבְרֵי תוֹרָתֶךָ וּבְמִצְוֹתֶיךָ לְעוֹלָם וָעֶד, וְנִזְכֶּה לְתַקֵּן אֵת אֲשֶׁר הֶעֱוִינוּ וְלֹא נֵבוֹשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא נִכָּלֵם לָעוֹלָם הַבָּא אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן: