יש דבר כזה אינסטינקט אימהי? אולי זה מיתוס?

נסעתי באוטובוס עם התינוק החמוד שלי, לצליל צווחותיו, כל שתי דקות אישה רחומה הסתובבה אליי במטרה לעזור לי. קיבלתי שלל עצות: “הוא נראה עייף, תחזיקי אותו ככה”, “הוא נראה רעב, אולי תאכילי אותו”, “תקפלי לו את הרגליים, כואבת לו הבטן”, “תנדנדי אותו”, תדברי אליו”, “תחבקי אותו”, תנשקי אותו”, “תביא לי, אני אנסה להרגיע אותו”, וכו’, וכו’.
הסיטואציה מוכרת מאד ולא כל כך נעימה. מלבד הבכי של התינוק שמוציא אותנו משלוותנו, העצות של האנשים שבאמת רוצים לעזור, לעיתים גורמות לתחושת חוסר נעימות ובעיקר בשל התחושה שהבכי של התינוק מפריע לכל יושבי האוטובוס, אבל לא סיפרתי את כל זה בשביל לשתף בקושי הברוך השם- המוכר והטריוויאלי. שיתפתי כדי לשתף במסקנה אחרת: אל מול כל העצות אני האמא וידעתי בדיוק מה ירגיע את התינוק החמוד שלי, השמיכה שנשכחה בתא המטען, אני יודעת איך התינוק שלי אוהב את השמיכה על הפנים שלו, בתנוחה המדויקת ואכן כשירדתי מהאוטובוס מיהרתי להרגיע אותו עם השמיכה וחיש מהר הוא נרגע ונרדם. זה מה שהיה צריך לא בקבוק ולא אוכל.
לעיתים לא יעזור כל העצות הנבונות גם מנשים מבוגרות שגידלו כבר תריסר ילדים וגם מיועצות מנוסות ופסיכולוגים מומחים, יש מצבים שרק אימהות מבינות את הילדים שלהם. אני כמובן לא שוללת להתייעץ ולהיעזר בעת הצורך. אך אני מעוררת את המודעות לאינסטינקט האימהי הטבוע בנו, אינסטינקט שאסור לזלזל בו ולבטל אותו.
אימהות רבות מעידות על עצמן: “אני מרגישה את הילד שלי הכי טוב: אני מרגישה רגע לפני שהוא מתעורר ואני מרגישה שהוא הולך לעלות חום, אני רואה על העיניים שלו שקרה לו משהו היום ואני מרגישה מתי הוא שמח- יש לי אינסטינקט אימהי”.
הרעיון של “אינסטינקט אימהי” הוא נושא לקסם ולוויכוח. “אינסטינקט אימהי” מתורגם כ”תחושת בטן”, המונח מתייחס לאמא שיודעת באופן אינטואיטיבי מה הכי טוב לילד שלה- מרגישה את הצרכים שלו לפני שהוא יכול לדבר, ומציעה נחמה והגנה כמו שאף אחד אחר לא יכול להציע. אבל האם אינסטינקט זה הוא תופעה מולדת, משותפת אוניברסלית, או שמא מדובר במיתוס שנבנה חברתית?
המדע מאחורי האינסטינקט האימהי
יסודות ביולוגיים
מבחינה ביולוגית, האינסטינקט האימהי יכול להיות קשור לשינויים הורמונליים במהלך ההריון ולאחר הלידה. הורמונים כגון אוקסיטוצין, ממלאים תפקיד מכריע בקשר בין האם לילד ומעודדות תחושות של חיבה והתקשרות.
יתרה מכך, תיאוריות רבות מצביעות על כך שהאינסטינקט האימהי התפתח כדי להבטיח את הישרדותם של הילדים. בימי קדם, יכולתה של אם להגן ולטפח את ילדיה הייתה מכרעת להישרדותם, ומי שהצטיין בכישורים אלו נטו יותר להעביר את הגנים שלהם הלאה. אנו לא צריכים להישאב לסיפורים מדורות קודמים. רק המלחמה האחרונה מספקת לנו צרור סיפורים על הורים שהצילו את ילדיהם בניסי ניסים.
נקודות מבט פסיכולוגיות
מנקודת מבט פסיכולוגית, ניתן להבין את האינסטינקט האימהי דרך עדשת תיאוריית ההתקשרות. תיאוריה זו טוענת שהקשר בין אם לילדה הוא הבסיס להתפתחות הרגשית והחברתית של הילד. ההיענות של האם לצרכי הילד עוזרת לבנות התקשרות בטוחה, אשר בתורה מטפחת תחושת ביטחון ורווחה אצל הילד.
מיתוס או אמת?
השאלה אם האינסטינקט האימהי הוא מיתוס או אמת היא מורכבת. אמנם ישנן עדויות התומכות ברעיון שאימהות רבות חוות קשרים חזקים ואינטואיטיביים עם ילדיהן, אך חשוב להכיר בכך שחוויה זו אינה אוניברסלית. לא כל הנשים מרגישות קשר מידי או אינטנסיבי עם ילדיהן, ומידת האינסטינקט הזה יכולה להשתנות מאוד בין אימהות שונות.
חוקרים רבים טוענים שהמושג של אינסטינקט אימהי הוא מוסכמה חברתית המונצחת באמצעות ציפיות ונורמות תרבותיות. הם מציעים שהחברה לוחצת על נשים להתאים את עצמם לדימוי אידיאלי של אימהות, מה שעלול להוביל לתחושות של חוסר התאמה או אשמה אם חוויותיהן אינן מתיישבות עם אידיאל זה.
איך בכל זאת נטפח את האינסטינקט האימהי?
בין אם אנו מאמינים באינסטינקט אימהי מולד ובין אם לאו, אפשר לטפח קשר חזק והבנה אינטואיטיבית של הילד. הנה כמה דרכים לטפח את הקשר הזה:
אמון באינטואיציה
בעוד שעצות חיצוניות ונורמות חברתיות יכולות להיות מועילות, חשוב שתסמכי על האינטואיציה שלך. תעדפי את ההבנה הייחודית שלך לגבי צרכי הילד על פני לחצים חיצוניים. כמו בדוגמא שפתחתי את הכתבה. האמא ידעה שחסר לתינוק את השמיכה ואין טעם להאכילו שוב, על אף העצה והלחצים של הנשים מסביב.
אמפתיה וחמלה
פתחי אמפתיה וחמלה כלפי עצמך ואחרים- אלו יכולים לשפר את יכולתך להתחבר לילד שלך. ההכרה בכך שכל מערכת יחסים אם-ילד היא ייחודית מאפשרת גישה גמישה וסלחנית יותר להורות.
השתקת הקולות המטרידים
העולם מלא בעצות הורות סותרות וציפיות חברתיות. זה יכול להיות מאתגר להשתיק את הקולות המטרידים של הסביבה. הנה כמה אסטרטגיות שיעזרו לך להישאר מרוכזת ובטוחה באינסטינקטים שלך:
הגבילי את החשיפה לתוכן שיפוטי: צמצום החשיפה לתיאורים שיפוטיים או לא מציאותיים של אימהות, (כמו ברשתות חברתיות), יכולה לעזור לך להתמקד בחוויות הייחודיות שלך.
הגדירי גבולות: קביעת גבולות עם אנשים בעלי כוונות טובות אך פולשניות יכולה להגן על הרווחה הנפשית והרגשית שלך. זה בסדר להגיד לא לעצות או ביקורת לא רצויה.
רפלקציה עצמית: הקדשת זמן לרפלקציה עצמית יכולה לעזור לך להבהיר את הערכים והעדיפויות שלך. רישום יומן, טיפול או שיחות עם משפחה או חברות טובות, יכולים להיות כלים חשובים לתהליך זה.
סמני ניצחונות קטנים: הכרה וחגיגה של ניצחונות קטנים יכולים להגביר את הביטחון האימהי שלך ולחזק את האמון באינסטינקטים שלך.
יש דברים שרק אמא יודעת!