במשפט אחד קצר ובמבטא דרוזי כבד, שמענו את כל האמת על נתניהו
ראש הממשלה עומד בפניו למצלמה. זווית הצילום אינה מחמיאה, בכלל – ניכר כי הפריים נתפר עבורו בבהילות, ללא ההשקעה הרגילה שמאפיינת את צילומי הווידאו והסטילס המבוימים היטב על ידי המתעדים. חליפתו הכחולה דהויה, קשקשים או שאריות איפור ניכרים בצדה הימני. במקום על חולצה לבנה ועניבה, כמנהגו, הפעם הולבשה החליפה בחטף מעל חולצת פולו שחורה. משהו במראה מרופט, כזה של מורה ותיק, בשנתו האחרונה טרם פרישה, שלובש עדיין ז’קט בנוסעו ברכבת התחתית אל מקום העבודה שלו, בעוד עמיתיו עברו כבר מזמן לג’ינס וטי-שירט.
הוא נראה כמי שהעירו אותו מנמנום שכפה עליו השילוב בין גילו המתקדם לטלטוליה הנעימים של הרכבת. אולי יפתח תכף את תיק העור המהוה שעל ברכיו ויוציא כריך נטול טעם וריח. הפתיח עוד מוכר לו, כיהודי מאמין שזוכר את תפילותיו בעל פה, הוא פוצח ב”שמע ישראל”, סליחה, ב”אזרחי ישראל”, אבל מיד אחר כך מתברר שמשהו אינו כשורה, ממש כמו הפריים האפרפר: הוא מגנה את הירצחם של חפים מפשע, “ילדים ששיחקו כדורגל ונרצחים אחרים”.
Post Comment