זהירות – קטב מרירי לפניך! | משנה הזהירות בימי בין המצרים מהשד הידוע

נמצאים אנו בתחילתם של ימי בין המצרים ימי האבלות על חורבן בית מקדשנו. ימים בהם יש לערוך חשבון נפש ולהתחזק במצוות של בין אדם לחברו ולהרבות באהבת חינם שמקרבת אותנו לגאולה השלימה.
בימים אלו מוזכרים בהלכה כללי זהירות והימנעות מן הסכנה. אחת מן האזהרות היא מפני שד(1) ידוע ועתיק יומין, שזכה לסעיף בשולחן ערוך המדבר אודותיו.
>> למגזין המלא – לחצו כאן
וכך פסק בשולחן ערוך: “צריך ליזהר מי”ז בתמוז עד ט’ באב, שלא לילך יחידי מד’ שעות עד ט’ שעות משום שבהם קטב מרירי שולט”.
אך מי הוא אותו קטב מרירי והאם יש לחשוש ממנו כיום?
קטב מרירי במקרא
בתורה הוא מופיע בפרשת האזינו בדברים (לב, כ”ג-כ”ד): “אַסְפֶּה עָלֵימוֹ רָעוֹת חִצַּי אֲכַלֶּה בָּם. מְזֵי רָעָב וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף וְקֶטֶב מְרִירִי וְשֶׁן בְּהֵמוֹת אֲשַׁלַּח בָּם עִם חֲמַת זֹחֲלֵי עָפָר”.
בתהלים צא (א-ו) הוא מוזכר שוב אך הפעם מוזכר שבשעת הצהריים הוא פעיל ביותר: “לֹא תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם. מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם”.
ושוב הוא מופיע בספר הושע (יג, יד): “מִיַּד שְׁאוֹל אֶפְדֵּם מִמָּוֶת אֶגְאָלֵם אֱהִי דְבָרֶיךָ מָוֶת אֱהִי קָטָבְךָ שְׁאוֹל נֹחַם יִסָּתֵר מֵעֵינָי”.
נקרא לשד בשמו
השם קטב-מררי יש שפרשו בפשטות: קטב – הוא חורבן, מרירי – הוא מר מלשון חורבן מר ומרירות (מתאים לימי בין המצרים) ובהערות לספר הערוך -כתב ‘קטב’ ונקראים כן שהם קוטבים וחוטבים האדם לשון קטבך שאול (הושע יג יד) ענין כריתה, ומרירי יש שפירשוהו מלשון תמרורים שהשד מתהלך ועובד ממקום למקום ומאיש לאיש כמו בפסוק “הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים שִׂמִי לָךְ תַּמְרוּרִים” (ירמיהו לא כ) פרש”י – תמרים קטנים נטועים לסימן בדרך ופשוטו של מקרא עשי סימנים לדעת הדרך.
קווים לדמותו
בגמרא בפסחים מצוין שיש ב’ מיני ‘קטב’ אחד הבא לפני הצהרים ואחד אחר הצהרים זה שלפני צהרים — “קטב מרירי” שמו והוא נראה בכד של כותח שהולך ומתגלגל בתוכו. ואילו של אחר הצהרים— “קטב ישוד צהרים” שמו ונראה בתוך קרן העז ומתגלגל בו כמו נפה.
לפי דברי רבי יוחנן כולו מלא עיניים קליפות קליפות ושערות שערות ואילו רבי שמעון בן לקיש אמר עין אחת נתונה על לבו וכל מי שרואה אותו נופל ומת. במדרש תנחומא (נשא כג) מוסיפים: ”שכל מי שרואה אותו אין לו חיים בעולם – בין בהמה בין אדם בין חיה. כיצד עשוי: ראשו דומה לעגל וקרן אחת יוצאה בין מצחו והוא עשוי אפסיין”.
כאן המקום להזכיר את דברי האבן עזרא שביאר את הפסוק (ויקרא יז ז) : וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם “לשעירים” – הם השדים, ונקראו כן בעבור שישתער הגוף הרואה אותם.
איפה? מתי?
כיון שבימים ההם באה פורענות לעולם יש להימנע מדברים שאפשר להגיע בהם לכלל סכנה
במדרש איכה רבה אנו מוצאים שהימים מועדים לפורענות ביומין דעקא מי”ז בתמוז ועד ט”ב שבהן קטב מרירי מצוי ושעות הסכנה הן בשעות מסוימות מראש שעה ו’ עד סוף ט’ או מסוף ד’ עד ראש ט’ ואינו מהלך לא בחמה ולא בצל אלא בצל הסמוך לחמה
וכן בגמרא בפסחים אודות קטב מרירי נאמר שמתאריך אחד בתמוז עד ששה עשר בו — ודאי שכיחי המזיקים הללו, מכאן ואילך — ספק שכיחי ספק לא שכיחי ונמצאים בצילו של חצב שלא גדל אמה ובצל חפצים בשעות בוקר וערב שלא היה אורכו אמה ועיקרם בצל בית הכסא. ובמדרש כתב שאינו שולט לא בצל ולא בחמה אלא ביניהם דהיינו בין חמה לצל.
בכלליות כתב רבנו בחיי (שמות כ ד) על מקום השדים: ומן הידוע כי השדים לשלושה חלקים נחלקים יש מהם שוכנים באוויר בגלגלי היסודות והם המחלימים את האדם בלילה ויש מהם שוכנים בקרבנו והם המחטיאים את האדם ויש מהם שוכנים בתהומות ים ואלמלי נתנה להם רשות לעלות היו מחריבים את העולם.
וכתב המקובל האלוקי הקדוש רבי נתן שפירא זיע”א בספרו מגלה עמוקות (ואתחנן) שעיקר מעשה הכישופים שבעלם הרשע היה עושה היו נמצאים בקטב מרירי ולכן קילל את ישראל בזמן הזה בין י”ז בתמוז לבין תשעה באב ובזה מרמז מה שנאמר בתורה (דברים לד י) ולא קם נביא בישראל כמשה, לא ק”ם ראשי תיבות קטב מרירי דהיינו שכוחות הטומאה והקליפה שיש בשד הזה הוא בחינת כתר דקליפה.
מי לא צריך לחשוש?
בגמרא מסופר: שאביי הוה שקיל ואזיל [היה הולך ברחוב] ואזיל [והיה הולך] רב פפא מימינו ורב הונא משמאלו ראה את אותו קטב מרירי שהוא בא לפניו לצד שמאלו החזיר לרב פפא לשמאלו ולרב הונא בריה דרב יהושע לימינו אמר לו רב פפא לאביי: אני במה שונה אני שלא חשש לי רבי שאנזק? אמר לו אביי: אתה השעה עומדת לך שעשיר ובן מזל אתה, ומן הסתם לך לא יזיקו לך.
ולפי דברי הגמרא ביאר מרן הרב עובדיה יוסף זצ”ל: ומשמע מתוך דברי הגמרא שהשדים חוששים להזיק לאנשים עשירים מפני שהמזל משחק להם באותה שעה ולפי זה יתבאר דברי המדרש : יברכך ה’ – בממון וממילא יתקיים בך וישמרך – מן המזיקים בי על ידי שתהיה עשיר השדים לא יתעסקו עימך, ודפח”ח.
השדים היום
ראשית, במקום ישוב החשש כמעט לא קיים וכבר בזמן הגמרא אנו מוצאים את הסיפור הבא: חדא זמנא פגעה ביה באביי [פעם אחת פגשה השידה אגרת בת מחלת, היא ושמונה עשרה רבוא של מלאכי חבלה- את אביי] אמרה ליה אם לא אתה הוא שמכריזים עליך ברקיע: “הזהרו בנחמני” הוא אביי ובתורתו — הייתי מסכנת אותך. אמר לה: אם חשוב אני ברקיע — גוזר אני עליך שלא תעבורי ביישוב לעולם. ושואלים: הרי רואים, יודעים אנו שבכל זאת עוברים המזיקים]?! ומשיבים: אלה המזיקים מן הסמטאות הם, ומן השבילים הסמוכים לישוב הוא אבל כרגיל אינם מהלכים בישוב.
האם היום יש שדים? שאלה זו קשורה לפולמוס הגדול סביב דברי הרמב”ם (והגר”א שחלק עליו מכל וכל) השולל את רוב ה-“בלתי המדעיים”. יש מהראשונים שפירשו את מימרות חז”ל דלא כפשוטם ויש מאחרוני זמננו שפירשו את דברי הרמב”ם דלא כפשוטם.
יש מהאחרונים אשר דחו את שיטת הרמב”ם בגלל דברי חז”ל ויש מאחרוני זמננו שאמרו שנשתנו הטבעים ובזמן חז”ל היו שדים ומזמן הרמב”ם אין.
עיקר המחלוקת נסובה האם בזמן חז”ל היו שדים או לא היו. אך האם כיום יש עדויות מהימנות לשדים? הרבה פחות. וכי בזמנינו אדם מן הישוב שיגיד לנו שראה היום בבוקר שד כולנו נחשוב עליו את אותו הדבר בדיוק…
ציטוטים על שינוי הטבעים:
ור”ת מפרש ומה שהעולם אין נזהרין עכשיו בזה לפי שאין אותה רוח רעה שורה באלו המלכיות כמו שאין נזהרין על הגילוי ועל הזוגות (תוס יומא עז)
והאידנא אין נזהרין בזה לפי שאותם רוחות הנזכרים בתלמוד אינם מצויין בינינו כגון שיבתא ובת מלכא וזוגות (ים של שלמה חולין)
מיהו דע כי הדבר פשוט דכל דברים אלו לא לעבור בין שתי נשים לא נאמרו אלא בזמן קדמון שהיו השדים והמזיקין מצויים הרבה והיו מינים ממינים שונים ועתה נחלשה הסטא ונתמעטו אלו גם כן והנה תהילות לאל שנתבטל נזק של הזוגות מפני כי הסט”א נחלש כוחה ועתה בזה”ז אדרבה העולם עוסקים בזוגות ונהגו כדי לבטל חשש הזוגות שהיה בראשונה וגבר ישראל (בן יהוידע פסחים קט) ועיין בהערה כאן (1)
עוד מעניין לציין שכתב בס’ הליכות שלמה (פ”כ ע’ 49) שמביא מהגרש”ז אוירבעך זצ”ל דאומרים בשם הגר”א: שמאז שנשרף גר הצדק אברהם בן אברהם הוא הגרף פוטוצקי על קידוש ה’ בחג השבועות בקעה שלהבת אש ממערת המכפלה והסיטרא אחרא איבדה מכוחה ובאותה שעה נחלשה טומאת ידיים של שחרית.
קטב מרירי היום
בספר מאורי אור על מס’ תענית הקשה שהרי קטב מרירי בטל כבר מימי אביי כמובא במסכת פסחים דף קיא והמדרשים הנ”ל היו עוד לפני אביי ותמה על הב”י שלא התעורר בזה ויתכן שהב”י סבר שמכיוון שבמסכת פסחים מבואר שלפעמים הוא בא אף שאינו מצוי חשו לסכנה וחמירא סכנתא.
הרא”ד מבוטשאטש מציין בספרו אשל אברהם דפשוט שאין זה במקום שהאנשים מצויים אבל בבניינים שיש בהם מזוזה אך גם באחורי הבתים כל שהוא עדיין בכלל שם העיר או הכפר או אולי גם עיבורו נראה שאין חשש ושוב כתב די”ל דאין זה רק במדבר במקום תהו משא”כ באתר דנהגי אינשי למיזל וכש”כ כשנשמע שם קולות בני אדם המנהג מכריע במדינות אלו שאין חשש בזה ואין ע”ז שום פתחון פה.
>> למגזין המלא – לחצו כאן
ובעל ארחות חיים ספינקא מסכם בזה מבואר דלא נהגינן להזהר ולא נשמע בזמננו מעולם.
אך רבים מן האחרונים היום כותבים ‘שחמירא סכנתא’ ומכל מקום יש מעט לחשוש.
‘נשמרת אשריך’
בעלי המוסר היו מעוררים שעל האדם להישאר בד’ אמותיו ולא לשוטט ברחובה של עיר מזריחה לשקיעה. וכך היו אומרים שנעים זמירות ישראל פותח ב’אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ’ ומסיים ‘תְּהִלַּת ד’ יְדַבֶּר פִּי’. ואילו שפתח ב-אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ הוא מסיים: תָּעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד. אזי בימים שיש חשש סכנה על אחת כמה וכמה.

(1) דינים רבים בגמ’ ובשו”ע, שורשם במציאות הבלתי מעורערת של השדים: לא להיכנס לחורבה. חולה, חיה, חתן וכלה, אבל, צריכים שימור מפני קנאת השדים. תלמיד חכם לא יהלך יחידי בלילה, כי השדים מתקנאים בו ביותר (רש”י) לא לדבר בבית הכסא, לא לשתות כוסות יין בזוגות, לא ללכת בין חמה לצל בשעה רביעית, לא לומר שלום לחבירו בלילה, שמא שד הוא והרי אסור להוציא שם שמים על השד, ושלום הוא משמות הקדושים, ובודאי לא להשתחוות שנראה כמשתחווה לשעירים (מגילה ג. סנהדרין מד.) גם בהלכות חציצה בטבילה, מצינו דין שקשור לשדים, כמבואר במרדכי בשם ראבי’ה והאגור, ונפסק ברמ”א (שו”ע יורה דעה סימן קצח סעיף ו’) אשה שיש לה שערות קלועות ודבוקות זו בזו, הנעשות בלילה על ידי שד, וסכנה להסירם, אינו חוצץ (המ”מ מתוך ע’ עומק הפשט)
(2) אך עיין בבן איש חי (פרשת פנחס ש”ב אות י”ז) שכתב: וכתוב בצוואות רבנו יהודה החסיד ז”ל וכו’ ולא יסתום חלון או פתח לגמרי אלא יניח חור כל שהוא. וכוונתו על מה שכתב בצוואת רבינו יהודה החסיד (ס”מ) לא יסתום אדם חלון ופתח לגמרי, אך יניח נקב קטן, פן יזיקוהו שדים שדרכן לצאת בו, שמא נגזר לשדים, שלא לעבור אלא באותו דרך, ומטריח השדים ממקום אחר, כמש”כ וַתִּלְחַץ אֶת רֶגֶל בִּלְעָם אֶל הַקִּיר לעבור במקום הנגזר לה. עוד כתב בשו”ת שבט הלוי (ח”ו קי”א) – בעניין צוואת הרי”ח שלא יסתום חלון וכו’ ידוע מה שאי’ בספה”ק דאפשר לעשות קנה חלול, ואולי אפשר גם לסייד עליו בחוץ,וכו’ דגם בכותל בית הכנסת דשכינתא שריא יש לחשוש.Read More