ביבי מלך ישראל? לא בטוח | זו הממשלה שהייתה הכי טובה לחרדים

לפני שבועיים התפרסמה ב’כיכר השבת’ כתבה אקטואלית חשובה בה צוטט יו”ר ועדת הכספים ויו”ר דגל התורה ח”כ משה גפני כמי שמצהיר על סוף דרכה של הממשלה. במענה לדברים שהטיח כלפיו חבר כנסת מהאופוזיציה, הוא התייחס ליכולותיו הדלות בתחום החקיקה והפטיר בתגובה כאילו הוא יפעל או יהיה שותף לפיזור הכנסת כבר בתקופה הקרובה.
>> למגזין המלא – לחצו כאן
כמובן שהדברים חוללו מיד סערה פוליטית וכעבור שעה גפני מיהר לתקן את הרושם המוטעה שיצרו דבריו לכאורה כאשר כינה אותם בדיחה. ההסבר לא היה משכנע…
אלא שהאירוע החצי משעשע הזה הוא רק תסמין למה שבאמת מתרחש בעומק המגרש הפוליטי. חברי הכנסת החרדים מדווחים לעיתונאים בשיחות רשמיות או סגורות כי קיימת תחושת החמצה גדולה מהממשלה הנוכחית בכל מה שנוגע ליחסי הדת עם המדינה או בכלל חוסר עמידה בהתחייבויות והבטחות שניתנו בייסוד הממשלה לנציגי המפלגות החרדיות, ש”ס ויהדות התורה.
גפני הוא חבר הכנסת הכי ותיק והכי מנוסה מבין הפוליטיקאים החרדים ברציפות של 30 שנה. הוא ראה את כל מה שאפשר במסגרת התהפוכות הפוליטיות ובדגש על יחסי דת ומדינה, כיו”ר ועדה חשובה ומהותית הוא עסק בכל הסוגיות הקריטיות במדינה, ואם הוא מתוסכל ומיואש – ודאי שיש לכך סיבות טובות.
די אם נזכיר בקצרה ובתמציתיות את משבר הגיוס הבלתי פתיר לכאורה, הפגיעה הכי קשה מאז ומעולם בתקציבי הישיבות, קשיים במציאת פתרון ממשלתי למצוקת הכספים בחינוך העצמאי, מסמוס חוק הרבנים, החלשת מוסד הרבנות הראשית והיעדר מינויים של רבנים ראשיים, ומעל הכל סחבת ותקיעות בכל מה שקשור לפתרון מצוקת הדיור החרדי, יוקר המחיה המעיק על השכבות החלשות ועוד… אך מול הממשלה הנוכחית, פעלה בהיסטוריה של המדינה ממשלה הפוכה לחלוטין שהטילה אור של תקווה לכינונה של מערכת יחסים הדוקה והוגנת בין מוסדות הדת לכלל יסודות המדינה הצעירה.
הממשלה הזו זכתה להסכמה ראשונה ותמיכה של גדולי התורה שהורו לנציגיהם להיות חברים בקואליציה שהתגבשה.
אותה ממשלה הוקמה כאן בדיוק לפני 47 שנים, המכונה למעשה “ממשלת בגין הראשונה”, שחוללה מהפך אדיר בכל יחסי הדת עם המדינה – ומיסדה בעצם קיומה את מוסדות החינוך החרדי, ביטלה את מגבלות הפטור מגיוס לתלמידי ישיבה, חיזקה את מעמד השבת ובתי הדין הרבניים, ובסופו של דבר הייתה חגיגה ענקית לכל הנציגים הדתיים והחרדים שנכנסו לראשונה לממשלה כשותפים שווי ערך לחלוטין לשאר השותפים.
אחד האתגרים המשמעותיים שעמדו בפני רה”מ הנבחר מנחם בגין, היה צירוף המפלגות החרדיות, אגודת ישראל ופא”י לקואליציה ולממשלה. בגין רצה בכך מבחינה פוליטית כדי לא להישען על מפלגות כלליות אחרות אבל גם מבחינה ערכית, יהודית ואמונית.
גם במפלגות החרדיות, התייחסו בהערכה לבגין כפי שהסביר אז חה”כ מנחם פרוש ז”ל, שמפלגת העבודה הציבה לעצמה משימה לעקור את הדת ולחנך את תלמידי ישראל נגד התורה ואילו מפלגת החירות והליכוד לא עסקו בחינוך מחדש של הילד החרדי.
אלא שלמרות זאת, היה אתגר פוליטי גדול בצירוף החרדים לממשלה ונעשו מאמצים רבים לגרום שכך יהיה בסופו של דבר. בין הפעולות שעשה מנחם בגין כדי שהחרדים יסכימו להצטרף לממשלה בראשותו:
נשים יוכלו לחתום על הצהרה בלבד כדי להיות פטורות מגיוס, ללא צורך לגשת לוועדה צבאית. הצהרה פוטרת מגיוס של בת שהיא שומרת שבת וכשרות מבלי להידרש לשאלות מורכבות היתה הישג של ממש עבור המפלגות החרדיות.ביטול הגבלת מכסת בני הישיבות שנהנו מפטור מגיוס. המכה אותה קבע בן גוריון עמדה על 400 איש בשנה, בגין ביטל את ההגבלה הזו.הוכר ערך לימוד התורה ובוטלו לחלוטין המגבלות על ישיבות ההסדר שהיו קיימות בראשית המדינה.
שלושת ההישגים האלו הכריזו בעצם על ביטול הכפיפות לסמכות החילונית במוסדות המדינה וסללו את הדרך להצטרפות החרדים לקואליציה. רק על בסיס החתימות והתחלת יישומן בפועל נכנסו החרדים לממשלה תוך כדי שרה”מ יודע שאם לא יעמוד בדיבורו הם יפרשו.
מיד לאחר מכן, קיבל חה”כ שלמה לורנץ את ראשות ועדת הכספים וחה”כ מנחם פרוש את ראשות ועדת העבודה והרווחה.
מלבד הנושאים האלו, היו עוד שתי סוגיות מהותיות בהן הוכיחה את עצמה ממשלת בגין כמי שדואגת הכי הרבה לאינטרס הדתי והחרדי, ואולי לדורות תיחשב כממשלה הכי נוחה לשומרי התורה והמצוות.
צביון שמירת השבת במדינה. אחד מהמהלכים הראשונים אותו הוביל רה”מ בגין היה להקשיח את נהלי ההיתרים לעבודה בשבת בכל מה שהיה כפוף למשרדי הממשלה השונים, ולצמצם באופן ניכר את חילול השבת בחסות המדינה.
בהקשר הזה, הממשלה תמכה בהצעת החוק של חה”כ יהודה בן מאיר מהמפד”ל לעגן את יום השבת בתוך חוק שעות העבודה והמנוחה, ובהמשך ראש הממשלה בגין הוביל בעצמו את שמירת השבת כאשר השבית את פעילות חברת התעופה הלאומית אל על בשבתות וחגים. הדבר נעשה למרות הפגנות קולניות של עובדי חברת התעופה שהייתה דומיננטית וחזקה במשק. יחד עם זאת, חלו חיזוקים מפתיעים נוספים במעמד הצביון הדתי במדינה בתחומים נוספים. אחד מהם היה, החלת חובה חוקית על כל רשות מקומית שבתחומה יש חוף ים לרחצה, לקבוע הסדר לחוף נפרד כדי להקל על הציבור הדתי והחרדי.
נושא נוסף בו פעלה ממשלת בגין לחיזוק הצביון הדתי והיצמדות לערכי ההלכה היה צמצום משמעותי באפשרויות החוקיות לבצע הפלה בניגוד לתקנות שהיו קיימות עד אז.
גם נושא ניתוחי מתים קיבל שינוי משמעותי בחקיקה שהייתה קרובה מאוד לעמדת פוסקי הלכה והרבנים ונקבעו תנאים מחמירים המאפשרים ניתוח לאחר המוות שדרשו הסכמה מפורשת של הנפטר ובני משפחתו.
בהתאם לכך, הוגבלה אפשרות של תרומת איברים, והכל בראיה של התקרבות לעולם ההלכה ועמדת הרבנות. את תנופת העשייה בחסות הממשלה לחיזוק ערכי הדת במדינה, הוביל ראש הממשלה מנחם בגין עצמו, עד כדי כך, שבאחד הפולמוסים של יו”ר אגודת ישראל דאז, חה”כ אברהם יוסף (מוניה) שפירא ז”ל, עם יריביו הפוליטיים הוא אמר כי היו נאומים של בגין בענייני דת שהם תואמים לחלוטין את עמדת אגודת ישראל.
גם חה”כ מנחם פרוש ז”ל הדגיש בשיחות עם עיתונאים, כי הנדיבות של בגין כלפי המפלגות החרדיות אינה מגיעה רק משיקולים פוליטיים אלא בעיקר מתוך הכרה אמיתית ופנימית לתת את מה שמגיע לציבור החרדי.
אך בכל זה לא הסתיים התהליך המבורך שביסס ועיגן את מעמד הדת היהודית במדינת ישראל. מעל כל ההישגים שמנינו קודם, היו חוקים ותקנות נוספים שהושגו גם הם בהובלת הממשלה אחרי קרבות פוליטיים מאתגרים.
כעבור פחות משנה מאז שהוקמה, ממשלת הליכוד בראשות מנחם בגין, תיקנה את חוק שירותי הדת בישראל ובעצם קבעה כי עובדי המועצות הדתיות הם עובדי מדינה, יו”ר המועצה הדתית היה שווה ערך למעמד ראש רשות מקומית, ובמהלך זה, תחומי הנישואין, הכשרות והקבורה עברו לאחריות של המועצות הדתיות.
שנתיים אחר כך, בתמיכת הממשלה, העבירה הקואליציה את חוק הרבנות הראשית לישראל, את החוק הגיש חה”כ דוד גלס מהמפד”ל שהשתבח בכך שיש לו הזדמנות היסטורית “לחזק את מעמד מרנן ורבנן”.
החוק קבע כי מוסד הרבנות הראשית יהיה ממלכתי ושווה ערך לשאר המוסדות הממלכתיים במדינה, ובתוך שלל הסמכויות שהועברו אז לרבנים הראשיים, היתה ההרשאה להעניק כשירות לרב מקומי שנבחר על ידם לכהן כרושם נישואין וכו’.
במקביל, הדת היהודית הצמודה להלכה ניצחה אז בהשראת בגין, את החוקים הרפורמים, והרבנות הראשית ושלוחותיה, היו הגוף המוסמך היחיד להעניק כשרות לעסק בשטח מדינת ישראל. לכל אורך הדרך, הקפיד בגין לשדר בפרהסיה אורח חיים יהודי הנאמן עד כמה שאפשר להלכה היהודית המסורה. הוא הרבה בנאומיו המשובחים להזכיר שם שמים ולצטט פסוקים מהתורה ואמרות חז”ל, הקפיד על אוכל כשר לחלוטין בכל האירועים בהם השתתף וכמובן הרבה לשבח ולחזק את שמירת השבת ופעל ליישם את החלת הצביון היהודי בכל מוסדות המדינה.
לצד זאת בגין ידע להוקיר גם את כח הפסיקה ומעמד בתי המשפט ואת המונח ‘יש שופטים בירושלים’ הוא עצמו קבע לדורות, אך במיומנות פוליטית ופיקחות הוא הצליח לתמרן בין שתי הרשויות והצליח לחזק את מעמד הגוף המחוקק ורצון רוב העם מעל כל מוקש או מכשול – פוליטי, ציבורי או חברתי.
מיותר לציין כי תהליך העמדת הדת על תילה התרחש מתוך תפיסה פנימית של ראש הממשלה ומנהיג הליכוד הנבחר, וכפי שהוא עצמו סיכם: “בלי ההשגחה העליונה, תקומת ישראל בארצו לא הייתה מתרחשת”.
>> למגזין המלא – לחצו כאן
אין מנוס מלעשות השוואה בין הממשלה ההיא של בגין לממשלה הנוכחית בראשות נתניהו, כאשר גם אם המפלגות החרדיות והדתיות, צמחו ושגשגו והכפילו את כוחן, יכולתן להשפיע הלכה למעשה על פעילות וחקיקת הממשלה בענייני דת ומדינה הפכו ללעג וקלס והדרישה הבסיסית המהדהדת בחלל האוויר יכולה להסתכם בשתי מילים: “תהיו בגינים”. קרדיט לד”ר משה פוקסמן-שע”ל, שספרו “גבירותיי ורבותי, מהפך” בהוצאת ‘סלע מאיר’, היה השראה לכתיבת המאמר.Read More