Loading Now

מה אנחנו לומדים מהגאון חכם בן ציון אבא שאול זצוק”ל?

מה אנחנו לומדים מהגאון חכם בן ציון אבא שאול זצוק”ל?

ליארצייט של הרב בן ציון אבא שאול זצוק”ל – י”ט תמוז
מה עשה כדי לזכות לרוח הקודש כמו הבעש”ט הקדוש?
הרב בן ציון אבא שאול זצוק”ל כותב בספרו ‘אור לציון’:
“בכל צעד ושעל בחיים, אם יתבונן האדם ימצא שחסד השי”ת עליו, ועל כל העולם כולו – בכל רגע ורגע”.
בכל רגע שהאדם חי, זה – חסד ה’, וכל נשימה מכניסה חיות חדשה באדם:
“שהרי חיותינו מאיתו יתברך, שבכל רגע נותן לנו – חיים חדשים”
(אור לציון, חכמה ומוסר, שער העבודה, מאמר ט’).
האדם – עולם קטן ומושלם!
ממשיך הרב בן ציון: “במיוחד יש להתבונן באדם עצמו, שהוא עולם קטן, בחיבור חלקיו, והרכבת אבריו, והתועלת בכל אחד מהם…”
מה קורה לאדם שמתבונן בחסד שהקב”ה מרעיף עליו?
“אז יכנע לבורא על רב חסדיו וטובו עליו, ותגדל הודאתו לו…”
ההתבוננות מביאה הכנעה, שמביאה – הודיה!
אומר דוד המלך בתהילים: “אודך על כי נוראות נפליתי נפלאים מעשיך, ונפשי יודעת מאוד” (קל”ט, יד).
דוד המלך הודה לקב”ה על כל מעשיו הנפלאים, כגון: יופי בעלי החיים שהוא ‘פלאות’ ממש! אבל – הודה לו במיוחד על הפלא שהוא – גוף האדם.
ואומר דוד המלך: נפשי – המשכלת, שנתת בי, היא: יודעת מאוד!
הנפש המשכילה יודעת ומבינה את הפלא הנורא שביצירת גוף האדם ואיבריו – ומודה על כך!
ברכות השחר – בריכוז וכוונה
הרב בן ציון מביא לדוגמא את חשיבות ברכות השחר:
“ובפרט בברכות השחר, נזהר – לבל נטעה ונחליף בין ברכה לחברתה, מחמת הדמיון שביניהן”. נשמע פשוט, אבל – מוכיח על יראת ה’ הטהורה  שהיתה אוצרו.
הוא מביא לדוגמא את ברכת ‘פוקח עוורים’:
“נשתדל להתבונן בפירוש כל ברכה, כגון: פוקח עיוורים, שנזכור שבלילה היינו כעיוורים חלילה! ובבוקר הקב”ה בחסדו – פקח את עינינו”.
‘פוקח עוורים’ נס יומיומי – מרגיש כך?
חכם בן ציון עוזר לדמיין, איך אפשר להודות בבוקר בכוונה על פקחנו את עינינו:
“נתאר לעצמנו שהגיע רופא ממקום רחוק, שיש בכוחו לרפא עוורים, ונמצא כאן רק חצי שעה, איזה תור ארוך, ואלו דחיפות יהיו, כדי להתקבל אליו – להתרפאות”.
“ולאחר שהלך הרופא, הרי: אותו עיור שנדחף ולא הצליח להתרפאות!!!
בוודאי יצטער מאוד, ומי שהתרפא – כמה ישמח!!!”
נדמיין את האדם שעמד בתור לרופא… ולא נכנס לחדרו! ולא נרפא! ואת האדם שנכנס לחדרו… ונרפא!
ממשיך חכם בן ציון: “ואת זה הקב”ה עושה לנו בכל יום”!!!
בכל יום מחדש, הוא פוקח את עינינו, ואין זה טבע, הכל – מעל הטבע.
אנו לא מרגישים את חובה להודות, כי – התרגלנו.
להודות ולא להיות – כפויי טובה!
הרב בן ציון אבא שאול מוסיף עוד נדבך על ההודיה:
צריך להרגיש שהקב”ה עשה לנו טובה,  ולא להיות – כפויי טובה:
“ולהשתדל בכל כוחנו, לעשות – נחת רוח לפניו”!
הרב בן ציון לא מדבר על שכר ועונש, המסר שלו פונה להיגיון הישר, ואומר:
“וק”ו שלא נמרה את פיו ח”ו, שלא יתכן שבשר ודם, ימרה את פי יוצרו”.
להמרות פיו של מי שיצר אותך? אתה חייב לו את חייך?
חכם בן ציון בכלל לא מבין איך אפשר לעשות משהו שנוגד את רצון ה’…
נשמתו הטהורה תגן על כלל ישראל, אמן!
איך תתייחס לרופא?
חכם בן ציון ממחיש את חשיבות הכרת הטוב:
“נניח שרופא ריפא אדם. והנה פעם, היה איזה חפץ של אותו אדם עומד במקום, שחוסם את מעבר המכונית של הרופא, והרופא מבקש שיפנה לו את המעבר”.
“האם יאמר לו לרופא – ‘המתן חצי שעה עד שאתפנה’, ואז, אפנה את המעבר? הלא זו בוודאי עזות מצח כלפי כל אדם! כל שכן כלפי רופא שריפא אותו”.
“וזה באופן שהוא – רק מעכב את הרופא מלנסוע”! אבל, יותר מזה:
“וקל וחומר, ואינו גורם לו רעה בידיים, וק”ו אם יעשה לו רעה בידיים”.
והנמשל מובן: איך אפשר לחטא, או לעבור על רצונו של בוראנו, לאחר כל החסדים העצומים שעושה עימנו?
כגודל החשק – גודל האהבה!
נסיים עם דבריו המתוקים הרב בן ציון אבא שאול זצוק”ל ב’אור לציון’:
“מי שחושב וחוקר, איך ובמה הוא יכול לגרום נחת רוח לה’ יתברך, הדבר מראה כי אהבת ה’ נוגעת לליבו, וכפי גודל תשוקתו, כך גודל אהבתו אליו יתברך” (אור לציון, שער העבודה, מאמר ט’).
מילים שהולמות את דמותו מלאת הקדושה וההוד של חכם בן ציון, שהיה כל כולו ‘עבד’ ה’, וכל מגמתו – כל חייו, בכל רגע ושניה:
רק לעשות נחת רוח לקב”ה! והרגיש – ‘אין’ וחסר ממשות עצמית ממש!  
מי שהכיר את הרב בן ציון ראה מעט ממעלתו וגדולתו, איך שהיה בעל רוח הקדוש ורואה למרחוק, אף אני אישית יכולה להעיד על כך…
היה נוהג לנסוע לישיבה ברכב ההסעות שנסעו התלמידים לת”ת, וכשאמרו לו שזה לא לפי כבודו, הוא ענה, שהוא רוצה לזכות לרוח הקודש כמו הבעל שם טוב הקדוש, שהיה יושב באותו עגלה שהעגלון היה מסיע בה את ה’חבריא’ קדישא…
כל רצונו ומגמתו היה רק לעשות רצון ה’, תורה ועוד תורה…
שהעידו עליו, שלאחר השיעור – היה אפשר לסחוט את חולצתו מרוב זיעה…
וכל תורתו הייתה עטופה בעוד ועוד ענווה, התבטלות והכנעה!
הרב בן ציון היה נוהג להיכנס בשבת לבית הכנסת שבו היה מוסר שיעור, דווקא בזמן פתיחת ההיכל, כדי לא להטריח את הציבור לעמוד לכבודו.
פעם אחת שירד שלג כבד בירושלים, והשיעור בוטל, הוא שאל למחרת את התלמידים מה הספיקו אתמול ללמוד, והעיד על עצמו שגמר ביום האתמול ארבעים דף גמרא… (קווים לדמותו בהוצאת ‘בית דוד ושלמה).
לע”נ הרב חכם בן ציון אבא שאול בן רבי אליהו, שהיה עבד ה’ וקידש שם שמים בהכנעה וענווה, עם אהבה ויראת ה’ טהורה, זכותו תגן על כלל ישראל, אמן!Read More

Post Comment