אפשר להגיד הרבה דברים לזכותו של “שודדי הזמן”. סרטו של טרי גיליאם מ-1981 היה יצירה פרועה ומלאת דמיון, שהציגה לקהל הרחב את הסגנון הייחודי והמטורף של איש מונטי פייתון. בכל זאת, כילד התקשיתי להתחבר לסרט. הוא היה יותר אינפנטילי מאשר “מיועד לילדים”, סבל מעודף רעיונות וחוסר מיקוד עלילתי, והלוק הזול והקדרות הרואלד-דאלית לא תרמו. צפייה מחודשת בו לקראת הסדרה החדשה לא שיפרה את הרושם. האמת היא שהפעם אפילו לא הצלחתי לסיים אותו.

לכן מדובר במקרה אידיאלי לדבר שהוליווד כל כך אוהבת בשנים האחרונות – עיבודים מחודשים: גם קניין רוחני מוכר שאפשר לסחוט אותו, וגם רעיון שניתן לבצע טוב יותר. זה בדיוק מה שעושה הסדרה החדשה של אפל טי-וי פלוס, שנקראת גם היא “שודדי הזמן” (“Time Bandits”). לא מפתיע, כנראה, בהתחשב בעובדה שעל העיבוד אמונים היוצרים הניו זילנדים המבריקים של “מה שקורה בצללים”, טאיקה וואיטיטי וג’מיין קלמנט, ועמם איאן מוריס האנגלי, ששימש ככותב ומפיק באותה סדרה.