אני לא מאמין שהמילים האלה יוצאות מהמקלדת שלי אבל וואלה, כבר היה עדיף שהדיירים היו משאירים את אורית בבית. לא, באמת, אפילו ב”חברים” קו העלילה “היינו/לא היינו בהפסקה” של רוס ורייצ’ל היה גדול עליי, ככה ששני פרקים שלמים המוקדשים לפוסט מורטם של הקשר בין אמילי ועידן זה מעבר לכוחותיי. רק שבניגוד ל”חברים”, כאן ברור שעידן ניסה לעשות לאמילי קורס מזורז בבית הספר הגבוהה לגזלייטינג, השתמש בה כתחליף בת זוג כשהבין שכל דלת אחרת לרומן בבית בבית נסגרה בפניו ואז אמר לה שהכל היה בראש שלה כשהבין שלא באמת בא לו על הקשר הזה אבל כל זה קרה כבר לפני שבועיים ואפילו משימת החזרה בזמן כבר מאחורינו. אמנם היה ברור שאמילי עדיין לא שחררה מעידן – טוב, זה לא שהבית הכיל פוטנציאל אחר לזוגיות – אבל כן זכינו לראות ממנה גוונים קצת אחרים, או יותר נכון, חמישים גוונים של באסה.

אמילי היא מסוג הבחורות שמאוהבות באכזבה. אני מהמר שהיא מעולם לא הזמינה מנה במסעדה ולא אמרה עליה “חשבתי שיהיה יותר טעים” וסביר להניח שלוקח לה לא פחות משעתיים לבחור חולצה לבנה בחנות רק כדי לבוא להחליף למחרת. ובכל זאת, בזמן של עידן מחוץ לבית זכינו ליהנות מאמילי קצת יותר. ועידן? טוב, נראה שהזמן מחוץ לבית לא ממש גרם למילואימניק טוב המראה להתפכח ולהבין שאי אפשר להתנהג ככה לבנות זוג, בטח ובטח שהכל מצולם ומועבר בשידור חי. לא ברור אם אלה סימנים של פוסט טראומה אבל בסרט שמתנהל בראש שלו, עידן הוא הקורבן של מערכת היחסים הזאת, הוא הרי בסך הכל אשם בכך שהיה נחמד אליה, התנהג באצילות והציע לה טוסט נקניק עם קצת חריף. מי שחשבו שהסיבוב השני של עידן בבית יהיה תיקון לסצנה שהוציאה אותו מהבית עם התואר “הדוש הבא הגדול ביותר בישראל” לא היו צריכים לחכות הרבה כדי להבין שכמו ריבים על גרנולה בישיבת התקציב יש דברים שלעולם לא ישתנו.