האיסור והסכנה בהשחתת אילנות פרי – והאופנים שיש להתיר

האיסור והסכנה בהשחתת אילנות פרי – והאופנים שיש להתיר

לומדי הדף היומי בימים אלו עסקו בסוגייה הדנה באיסור קיצוץ אילנות שנותנים פירות. והגמרא סוברת שדקל המניב קב תמרים אסור לקצוץ אותו.
לא תשחית את עצה
מקרו האיסור כבר מצוין בתורה:
כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר (דברים כ יט) והקוצץ לוקה גם אם קצת לא בשעת מצור או מלחמה אלא כל דרך השחתה חייב.
הרמב”ם אומנם מרחיב את דין ההשחתה למקרים נוספים:
ולא האילנות בלבד אלא כל המשבר כלים וקורע בגדים והורס בנין וסותם מעין ומאבד מאכלות דרך השחתה עובר בלא תשחית ואינו לוקה אלא מכת מרדות מדבריהם. (הלכות מלכים ומלחמות)
מתי מותר
ראשית מותר לקצוץ אילנות סרק, אך גם אילן פרי באופן שהזקין ואינו עושה פריות (או שמצמיח פירות מועטים זית- רובע הקב. דקל קב.) הקציצה מותרת. עוד כתבו שכאשר שווי הקורות גדול משווי הפרות של האילן הרי שהדבר מותר,.
בגמרא מובא מקרה נוסף בו התירו שמואל ורב חסדא לעקרו עצים במקרה שעץ אחד מזיק לעץ אחר וניתן לעקור את העץ ששווה פחות. מכאן (בב”ק צ”א) למד הרא”ש שאפילו אם היה צריך רק למקומו של האילן ג”כ יכול לכרותו. (פ”ח סי’ טו)
עוד היתר נודע מופיע בשאילת יעב”ץ (ח”א סי’ עו) שכתב שאם עוקרים עץ עם גושו לא עוברים באיסור בל תשחית. אך החת”ס (יו”ד סי’ קב) האריך להוכיח שכל ההיתר ע”י העברת אילן עםם גוש העפר הוא כאשר מותרת העברת עצים לצורך מקומו וכדו’ אזי יש לעשות זאת עם גוש, שהרי קציצה היא השחתה גדולה יותר מאשר העברה עם גוש, ועלינו להשתדל להימנע מהשחתת עצים.
חמורא סכנתא מאיסורא
אך כאמור איסור קיצוץ באילנות פרי הוא חמור מאוד והגמרא מספרת שיש בכך גם סכנה:
ואמר ר’ חנינא לא מת שבחת ברי (כך שמו) אלא מפני שקצץ תאנה בלא זמנה. ואכן שנה זהירות יש לנוהג טרם נקצוץ עץ פרי כי מעבר לאיסור האמור גם יש בו סכנה. והיו שנזהרו לעשותו גם בדרך המותרת
וכן וכן משמע ברמב”ן (בב”ת כו ע”א) שהביא הסבר מדוע כאשר לרבא בר רב חנן היו דקלים סמוך לגפני רב יוסף והזיקו לכרם, ולאחר פניית רב יוסף שיקצצם, אמר לו רבר”ח לרב יוסף שיקצוץ בעצמו, מכיוון שלדעתו אמנם מותר לקוץ אבל אין זה מדרכי החסידות,
הסכנה הוא ע”פ דכתיב ” כי האדם עץ השדה”, ואם קוצצים העץ יש ח”ו סכנה ש גם האדם יכרת וכדכתיב ” לא תשחית וכו’ ואותו לא תכרות (פי’ הש”ך עה”ת)
כפי שכתב איתא בפרקי דרבי אליעזר (פל”ד) בשעה שכורתים עץ שעושה פרי קולו הולך מסוף העולם ועד סופו.
וכן במדרש נאמר . שלפיכך ציוה הקב”ה לעשות המשכן מעצי שטים, ללמד דרך ארץ שאם ירצה אדם לבנות ביתו לא יבנה מאילן העושה פירות .
אמנם בשו”ע הרב משמע שאין בו סכנה אם עושה כן בדרך המותרת
גוי של עצים
גם אסור לומר לגוי לקצוץ אילן כמו דין אמריה בכל האיסורים של התורה, אך בספרי הפוסקים כתבו שקציצת האילן גם זו המותרת עדיף שתעשה ע”י גוי ויאמר בפירוש שאין הוא רוצה שיעשה זה בשליחותו, וחשש הסכנה יחול רק על ראש הגוי בלבד, וצדיק מצרה נחלץ ויבוא אחר תחתיו.
מאחר שיש בקציצת אילן צד סכנה, נהגו להחמיר בזה מאד משום סכנתא חמירתא מאיסורא , ולא למהר להקל בו, וכ”ש שמתעוררת שאלה ישאל למורה הוראה וסוף מעשה במחשבה תחילה.