אלמוג מאיר ג’אן חלם בשבי בעזה שהוא מגיע לבית של סבא וסבתא שלו. הוא נכנס פנימה ופוגש את סבא וסבתא ואבא ואמא, וכולם מחבקים אותו בהתרגשות ושמחים בחזרתו, ואז הוא התעורר בעזה, שוב. החלום הזה התגשם חלקית: הוא שוחרר לפני חודש במבצע צבאי יחד עם עוד שלושה חטופים, וחובק על ידי מדינה שהתרגשה מאוד לראות אותו חוזר. בטרגדיה נוראה – חולייה נוספת בשרשרת סיפורים נוראיים שמלווים אותנו השנה – אביו מת יום לפני כן, מבלי שזכה לראות את שובו של בנו. כשהיה בשבי, אלמוג חלם המון וסיפר בכל בוקר את החלומות שלו לחבריו. מאז שחזר, הוא כבר לא חולם.

הסיפור הזה, שפתח את הריאיון של ניצול הנובה שנחטף ב-7 באוקטובר לאילנה דיין בפרק של “עובדה” ששודר אתמול בקשת 12, מותיר את הצופים ללא מילים. מפני שאין תמונה שכולנו רוצים יותר מחזרה של החטופים למשפחתם, מפני שכולנו ייחלנו להגשמת החלום, מפני שיש עוד כ-120 משפחות שעדיין מחכות. עבורן, עד שיתגשם החלום, הן עדיין בסיוט בלתי נגמר.